החיים בשלישות א' - מתוך ההצגה "אפס ביחסי אנוש", תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר
Vložit
- čas přidán 25. 12. 2023
- מילים: עילי בוטנר ואורן יעקובי
לחנים: עילי בוטנר
שירה: משי קלינשטיין, דיאנה גולבי, לורין מוסרי וקרן מור-מישורי
עיבודים והפקה מוזיקלית: אמיר לקנר
מחזה: אורן יעקובי
בימוי ההצגה: עידו רוזנברג
ההצגה, שנכתבה על ידי אורן יעקובי ובוימה על ידי עידו רוזנברג, מציגה בתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר.
לבקשת הקהל ולאור ההצלחה הפנומנלית, הוקלטו כל שירי המחזמר "אפס ביחסי אנוש" של תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר.
המחזמר מבוסס על סרטה של טליה לביא, ומביא את סיפורן של שלוש חיילות במשרד שלישות בבסיס נידח, שמבינות שהדרך היחידה לנצח במלחמות הפרטיות שלהן בתוך מסגרת גברית נוקשה, היא בעזרת אחוות לוחמות, גם אם הנשק שבידיהן הוא בסך הכל אקדח סיכות.
שחקנים: מגי אזרזר, משי קלינשטיין/נוי הלפרין, מעיין תורג'מן, דיאנה גולבי/מירי זהבי, רון שחר, ניב ניסים, לורין מוסרי, קרן מור-מישורי, מאי קשת/רוני אקרמן, דור ברנס, אבירם אביטן, דקל חייק לוי, נופר אליהו, אשלי זימברג/סתיו צברי, ענבר יוחננוף/נועה אנגל.
גיטרות: רמי אוסרווסר
בס: אבי יפרח
תופים: דקל דביר
חצוצרה: עדי מאירי
סקסופונים: שי מאירי וגלעד רונן
טרומבון: מתן ממן
כינורות: אבנר קלמר וחן שנהר
ויולה: נועם חיימוביץ'
צ'לו: יועד ניר
קלידים: אלון רדעי
חליל, סקסופון אלט, פסנתר ותכנותים: אמיר לקנר
הוקלט באולפני ברדו
מיקסים: ניראל שרון ויונתן דנינו
מאסטרינג: ניראל שרון
עוזר טכנאי: הראל להב
השלישות, מקום גדול,
עטים וטושים בירוק, אדום, כחול,
את עוד תראי, יש פה הכל!
אפילו יש מנעול ישן שאי אפשר לנעול.
זה מחשבון, הוא התקלקל,
יש עפרון לא מחודד ויש סרגל,
יש מחקים, יש שדכנים, יש מחורר, יש מדלל,
ותנך אם את רוצה להתפלל
זאת מחרישה פה פנקסים,
איתה כדאי מאוד לשמור על יחסים.
פה חלונות ושם תריסים
נייר של קופי, מחברות וגם טפסים.
פינת קפה, ותה גם יש
ודבק פלסטי לא שמיש וקצת עבש,
יש סיכות, יש חותמות וכריות של דיו יבש,
תנור ספירלה לטוסטים בחמש.
זה...עוד מדף... וזאת ... קופסא....
ושם שמים את הטפסים שרמה פיקססה
נייר צילום והדפסה
וזה שלך! זאת המכונת גריסה.
דפי אני אישית לא רואה טעם בלגרוס כל יום שניים וחצי ניירות. אז פעם ב - אני גורסת בוחטה במרוכז. בכלל בתור מש"קית נייר וגריסה, הרבה מהתפקיד- זה מה שאת עושה ממנו. שנמשיך?
פה מתחבא אוצר זהב,
כל כך סודי, אסור לך לדבר עליו.
אחד ויחיד, שאין לו זוג,
כל כך נדיר שאין לו שום קיטלוג,
ליבנת: לא! אין לה סיווג!
דפי: אני סומכת עליה.
אקדח הסיכות! בנות!
השלישות, מקום אדיר,
אז מה הפלא שאני רוצה לשיר?
על נעצים, על מדבקות
על מחוגה, על מחברות
על מדפים ומגרות
על כסאות ושולחנות
מד זווית ושקיות - וקלסרים בארונות -
מחשבים, עכברים ומקלדות
יש טלפונים, מדפסות, ואין אוויר בריאות
אבל הכי חשוב - זה האקדח סיכות!
אל תספרי על האקדח סיכות!
זה סוד צבאי - שיש אקדח סיכות! - Hudba
יש סוף סוף כל הפלייליסט!!!
שומעת את השיר בלופים ❤🎉
נשבע לכם שישבתי וכתבתי את כל המילים לשיר לפני כמה חודשים עוד לפני שזה עלה.
ספציפית כדי שאני אוכל לעשות לזה קריוקיייי ❤😅
"אסור לך לדבר על האקדח סיכות"
כמו כן צורחת קודם "אקדח הסיכות"!!!! ככה שידעו בכל הבסיס 😂
הגיון של מחזמר
משי, עם כל הכבוד ליכולות השירה אי אפשר להבין איך זה להיות בשלישות אם לא היית בצבא או נמצא כרגע בהצגה... לא נעים לי להגיד אבל זה יכול להרגיש קצת מדיר. זו דעתי בכל אופן שחוץ מלפרט את כלי הכתיבה יש עוד משהו שצריך להיות מבוטא בשירה, בדיבור או במוזיקה, כי המילים לא ממש אומרות משהו כשלעצמן