עשרה בטבת: לזהות סדקים ראשונים היום עשרה בטבת, הוא תאריך תחילת המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים - מצור שהוביל בסופו של דבר לחורבן בית ראשון. התאריך קשה, לא קל להציף אותו אל הזיכרון במיוחד כשמצורף אליו ציון חללי השואה שמועד מותם לא נודע. ובכל זאת כדאי להקדיש לתאריך הזה תשומת לב מעבר לטקסים והתזכורות רשמיות. נכון שחורבנות בתי המקדש וזוועות השואה הם אירועי עבר שהיו ואינם, ועם זאת אנחנו רואים שהם לא חד-פעמיים ומוגבלים לנקודת זמן מסוימת. לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו שבים וחוזרים אלינו מאורעות זהים, מצבים מקבילים כמו גלים. הלבושים משתנים, הנופים אחרים, אבל העם שעובר אותם הוא אותו עם, האנשים אותם אנשים, והיחסים אותם יחסים. עשרה בטבת היה יום תחילת המצור, על פניו עדיין לא נפסק הדין, הכול היה יכול להיגמר אחרת. ולא שצריך למרוט את השערות ולבכות "איך לא הבנו, איך לא הבחנו?!", או בהקשר של השואה לחבוט על המצח בחרטה, "איך לא זיהינו שהיא מתקרבת?!". הרי מה שהיה היה, כך נקבע שיהיה. את זכרם של הנספים מכל הזמנים צריך לכבד בלי ביקורת. אבל עלינו להרגיש שהמקרים האלה לא עברו על אנשים זרים אלא עלינו, ועלינו ללמוד מהם לעתידנו. איבה פנימית בינינו מושכת עלינו אויבים מבחוץ, כך היה תמיד וכך תמיד יהיה. פעם הם מדברים יוונית ופעם הם צורחים בגרמנית, אבל הם תמיד מגיעים בתגובה ליחסים בינינו, כמו חיידק קטלני שמתלבש על גוף חלוש ממחלה והורג אותו בלי הרבה מאבק. שנאה בינינו היא המחלה שלנו. "ואהבת לרעך כמוך" הוא הסם מרפא שכנגד, הוא נקודת ההתקשרות לכוח העליון של הטבע. את הסיפורים על יחסי הזוועה שקדמו לחורבנות שני בתי המקדש, והמפורסם בהם הוא שריפת האסמים שהובילה לרעב, כולם מכירים. לא מעטים גם מודעים ליחסים הקשים ששררו בין יהודי אירופה טרם עליית הרייך השלישי - הגאוותנות, ההתנכרות, הזלזול והאדישות זה לזה, לפעמים עד כדי אכזריות בלתי נתפסת. ועדיין אנחנו לא מחברים בין הדברים ולא מזהים את החוק שעובר כחוט השני בכל המקרים: כשאנחנו מתרחקים, אומות העולם עולים ומתנפלים עלינו תוך זמן לא רב. נזכור את הכלל הזה היום ובכל ימות השנה. זה חוק שאין חריגות ממנו, משום שנועדנו להיות דגם מייצג של חברה מלוכדת מעל לבדלנות שהאגו האנושי והטבעי כופה על האדם. נולדנו לכבוש את הזלזול וההצדקה העצמית הטבועה בנו, ולפרוץ דרך למרחב חדש ומשותף. תחילה אנחנו ואחרינו כל העולם.
אני שרופה עלייכם וכל היום אני רואה אותם פשוט מושלמים !!!!
אמנון טיטינסקי בצעירותו (עדין עם אותו פאווץ)
אני אוהב שהוא אומר שהוא כסף קטן
גאונות לשמה 😂😂😂😂😂😂
אפשר מנוי?
אני עוקבת כבר ממזמן
נדירררר!!!!😅😅😅😅
נדיר!!!
אני פשוט טעון
גם אנחנו
יווחחח
וואי זה מזה מצחיק החלק הזה של הכסף בא ועף עם הבלונים
מצחיק לגמרי😂🤣
נכון
יש לי כרטיס כמו של דורי והוא שנה אצלי והוא טוב מאוד!😀
וואוווווו
❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤
זה ממש , קול מאוד .
משה
דסטאו
גאשו
גאשו
❤
פרסומת: סבבה
הם: כל החופשה הם מדברים רק על הכסף😂
5
ט
5
ט55
טטט555טט555555ט55טט555ט
חחחח אני מת זה המשך
מה אתם כסף קטן אתם?
ענקקק
חחחחחחחחחחחחח
עשרה בטבת: לזהות סדקים ראשונים
היום עשרה בטבת, הוא תאריך תחילת המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים - מצור שהוביל בסופו של דבר לחורבן בית ראשון. התאריך קשה, לא קל להציף אותו אל הזיכרון במיוחד כשמצורף אליו ציון חללי השואה שמועד מותם לא נודע. ובכל זאת כדאי להקדיש לתאריך הזה תשומת לב מעבר לטקסים והתזכורות רשמיות.
נכון שחורבנות בתי המקדש וזוועות השואה הם אירועי עבר שהיו ואינם, ועם זאת אנחנו רואים שהם לא חד-פעמיים ומוגבלים לנקודת זמן מסוימת. לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו שבים וחוזרים אלינו מאורעות זהים, מצבים מקבילים כמו גלים. הלבושים משתנים, הנופים אחרים, אבל העם שעובר אותם הוא אותו עם, האנשים אותם אנשים, והיחסים אותם יחסים.
עשרה בטבת היה יום תחילת המצור, על פניו עדיין לא נפסק הדין, הכול היה יכול להיגמר אחרת. ולא שצריך למרוט את השערות ולבכות "איך לא הבנו, איך לא הבחנו?!", או בהקשר של השואה לחבוט על המצח בחרטה, "איך לא זיהינו שהיא מתקרבת?!". הרי מה שהיה היה, כך נקבע שיהיה. את זכרם של הנספים מכל הזמנים צריך לכבד בלי ביקורת. אבל עלינו להרגיש שהמקרים האלה לא עברו על אנשים זרים אלא עלינו, ועלינו ללמוד מהם לעתידנו.
איבה פנימית בינינו מושכת עלינו אויבים מבחוץ, כך היה תמיד וכך תמיד יהיה. פעם הם מדברים יוונית ופעם הם צורחים בגרמנית, אבל הם תמיד מגיעים בתגובה ליחסים בינינו, כמו חיידק קטלני שמתלבש על גוף חלוש ממחלה והורג אותו בלי הרבה מאבק. שנאה בינינו היא המחלה שלנו. "ואהבת לרעך כמוך" הוא הסם מרפא שכנגד, הוא נקודת ההתקשרות לכוח העליון של הטבע.
את הסיפורים על יחסי הזוועה שקדמו לחורבנות שני בתי המקדש, והמפורסם בהם הוא שריפת האסמים שהובילה לרעב, כולם מכירים. לא מעטים גם מודעים ליחסים הקשים ששררו בין יהודי אירופה טרם עליית הרייך השלישי - הגאוותנות, ההתנכרות, הזלזול והאדישות זה לזה, לפעמים עד כדי אכזריות בלתי נתפסת. ועדיין אנחנו לא מחברים בין הדברים ולא מזהים את החוק שעובר כחוט השני בכל המקרים: כשאנחנו מתרחקים, אומות העולם עולים ומתנפלים עלינו תוך זמן לא רב.
נזכור את הכלל הזה היום ובכל ימות השנה. זה חוק שאין חריגות ממנו, משום שנועדנו להיות דגם מייצג של חברה מלוכדת מעל לבדלנות שהאגו האנושי והטבעי כופה על האדם. נולדנו לכבוש את הזלזול וההצדקה העצמית הטבועה בנו, ולפרוץ דרך למרחב חדש ומשותף. תחילה אנחנו ואחרינו כל העולם.
למה כל פעם הפאנץ עם הכרטיסים האלה זה "אני פשוט טעון"
תגוונו קצת שיהיה מצחיק
יליה
אבא שלי אובד בדואר
זה סבבה
6
😂😂😂😂❤🎉😊
מ