מלחמת חייו: סיפורו המצמרר של יזהר דוד, איש השב"כ שהפך להלום קרב לאחר שנפצע בפעילות מבצעית
Vložit
- čas přidán 24. 12. 2022
- הכתבה הופקה בשיתוף עם עמותת 'הידברות' להגברת המודעות למצוקתם של הלומי הקרב ונפגעי הפוסט טראומה
עכשיו 14 | ערוץ החדשות של ישראל
• הצטרפו אלינו עכשיו גם ב:
לערוץ היוטיוב של התכניות המלאות ◄ / @now14tochniot
אפליקציה ◄ now14.co.il/app
פייסבוק ◄ / now14israel
טוויטר ◄ / now14israel
אינסטגרם ◄ / now14israel
טלגרם ◄ t.me/Arutz20
וואטסאפ ◄ now14.co.il/whatsapp
עכשיו 14 גאה להציג טלוויזיה ערכית שחרטה על דגלה להביא את חדשות האמת ללא אינטרסים, את ערכי היהדות, הציונות, השבת וארץ ישראל. הערוץ מסמל את התיקון התקשורתי לימין אחראי, לאחר שנים רבות של אפליה.
באתר וברשתות שלנו תוכלו ליהנות מתכנים מגוונים, כגון: תכנית "ישראל הבוקר" עם איש התקשורת שי גולדן, "ריקלין ושות" עם שמעון ריקלין, "שבע" עם הפרשן הפוליטי יעקב ברדוגו והמגישה טל מאיר, "המהדורה המרכזית" בהגשת אשת התקשורת מגי טביבי ובהשתתפות בחירי הכתבים של הערוץ וכמובן הפאנל המסקרן של "הפטריוטים" בהשתתפות ינון מגל, איתמר פליישמן, עירית לינור, טל גלבוע, יקי אדמקר, דרור קאפח, ארי שמאי ועוד.
יזהר קראתי את הספר שלך המדהים. אשריך על העשייה שלך למען עם ישראל
הכי טוב כולנו הלומי קרב בהצלחה
יזהר דוד היקר, יישר כוח ברכה והצלחה!
כל הכבוד צדיק!🇮🇱💪🤝🙏✌️
בהצלחה בכל!
להאכיל את הדיכאון במשמעות
אנחנו חיים בזמנים מיוחדים. אם בעבר אנשים היו מחוברים יותר לאדמה, היום הכול מלאכותי. אנחנו נולדים בין כותלי בית היולדות, עוברים לחיות בין קירות הדירות, אחר כך בין קירות בית הספר ואז לרוב כלואים בין קירות מקום העבודה. המעבר מהחוץ לפנים שינה את הגישה שלנו לחיים.
השינוי הזה משפיע גם על מצב הרוח שלנו. מרכז המחקר של אוקספורד פרסם לאחרונה דו"ח המראה כי במדינות רבות "אנשים מאובחנים עם דיכאון בגיל מוקדם יותר מאשר בעבר". למשל, בשנת 1996 בדנמרק השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היה בסביבות גיל חמישים. עשרים שנה מאוחר יותר, השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היו בני עשרים וארבע.
כדי למנוע דיכאון בדורנו עלינו להשקיע בגישה נכונה ומותאמת, מכיוון שאנשים אינם מותאמים יותר לחיים הטבעיים. ההשקעה אינה כלכלית, אלא עלינו לבנות מעטפת שתשמש כמתווך בין הדור החדש למציאות שבה הוא חי. המעטפת הזו צריכה להכין אותם לחיים בכל רמה - אישית, חברתית וסביבתית. הצעירים צריכים ללמוד כיצד להתקשר ולהתחבר אחד עם השני ועם הטבע. אחרת, הם ידעכו, כפי שכבר קורה להם.
אם בעבר אנשים היו שוהים בחוץ יותר ממה שהם היום, וחלק גדול מחייהם כלל התקשרות עם אנשים אחרים, היום אנחנו עושים הכול באינטרנט, והסביבה בחוץ פחות מעניינת אותנו. ההתקדמות הטכנולוגית של העשורים האחרונים עטפה אותנו בגאדג'טים וניתקה אותנו מאנשים. אפילו האוכל הפך תעשייתי ומחומם במיקרוגל.
אנחנו לא צריכים להתנער מהטכנולוגיה, אלא לאזן את החיים. איך? ליצור קשרים אנושיים בונים, חיוביים ותומכים. כשאנשים יגלו שהקשרים עם אחרים מספקים אותם בדרכים שהטכנולוגיה לא יכולה, הם יקפידו לטפח אותם.
הבעיה היא שאנשים מרגישים שהקשרים עם אחרים הם תחרותיים - כל אחד מנסה להערים על האחרים ולהתנשא עליהם - והם מראש מתעייפים ופונים באופן טבעי לסביבה הדיגיטלית, שהיא פחות תחרותית ופוגענית.
אבל אם לאנשים היו חוויות חיוביות כתוצאה מיחסים עם אחרים והם היו חשים סיפוק ואושר, אז לא הייתה להם סיבה לסגת לסביבה וירטואלית. הם היו מוצאים משמעות בחיים - מה שאף טכנולוגיה לא יכולה להעניק להם.
הנתינה ההדדית נותנת תכלית לכל מה שאנו עושים. כשאנחנו עושים משהו בשביל אדם אחר, זה נשאר. המעשה מקבל חיים משלו, משמעות חדשה, והוא משפיע על חיינו ועל חיי אחרים בדרכים שאיננו יכולים לחזות. כשאנחנו עושים משהו באינטרנט, עם עצמנו, המעשה שלנו הולך לאיבוד בענן הדיגיטלי ומותיר אותנו בתחושת ריקנות חסרת משמעות.
לכן כדי לרפא את הדיכאון צריך למצוא דרכים לעודד אנשים לצאת, לתקשר ולהתחבר לאנשים אחרים. זה יוסיף להם שמחה, סיפוק ומשמעות, ומשמעות בחיים יכולה למנוע דיכאון.
..........>>>>>