ילדים מחוננים זה ילדי חינוך מיוחד לכל דבר. כמובן לא במובן שאנחנו רגילים: וועדות השמה, כיתות מקדמות וכו'. אבל כן, לילדים מחוננים יש צרכים מיוחדים משלהם. גם הם צריכים כיתות מיוחדות בשבילם.
@@DaN-ze8gv כיצד אתה מסביר את זה שאלפיים שנה היהדות לא הצליחה להביא את עם ישראל לארצם, רק הציונות החילונית קמה והנה יש מדינה, שכל שלא שימושי באופן מעשי מה התועלת בו.
@@DaN-ze8gv תראה כמה מחשבתך סגורה איני מאשים את הבורא, אני מאשים את בריותיו שלא התעסקו בדברים שמתקנים את העולם, רק בדברים ערטילאיים, אתה נעדר כנראה חוש ביקורת על מה שאתה מאמין, עמך הסליחה.
מתי ראיתם לאחרונה מישהו שמח? למה יש הרגשה שפעם היה קל יותר לשמוח? האם יש נוסחה לעקירת העצבות מיסודה ולהשגת שמחה שלמה? ברמת ההגדרה שמחה היא תוצאה, לא עומדת בפני עצמה. היא יכולה לבוא רק אחרי שיש תשוקה גדולה למשהו, שלבסוף מתמלאת. חוסר גדול, הרגשת לחץ, תעוקה, ופתאום נפתר אותו מצב, מגיע מילוי לחיסרון שהיה, ואז מתפרצת שמחה. מעניין לראות שבעת הרגשת צער רוצים להסתגר, לא לדבר עם אף אחד, להסתתר, להתכווץ, וכשפורצת שמחה היא מביאה להתרחבות, לרצון להתקרב, לשתף. אם בוחנים את החיים שלנו רואים שכל הזמן אנחנו נמצאים בחוסר. חסרים לי הרבה מאוד דברים. אני מסתכל על הרכב של השכן, על הילדים שלו, על הבגדים של הסובבים אותי, על כל פרט שנראה יפה ומכובד - והאגו שלי מרגיש חסר. בנוסף, כלי התקשורת משתדלים לייצר בי חסרונות, צרכים ושאיפות. 'תראו איזו ספה מפנקת, איזה נופש מדהים בחו"ל, ונחשו מה, עכשיו זה במבצע. לא חבל לא לקחת? זה יביא לכם תענוג, משמעות, שמחה'. כתוצאה משטיפת המוח הזו, אנחנו כל הזמן נמצאים בלחץ, בעצבות, בריצה. כשאני הולך ברחוב, אני רואה אנשים מתוחים, עצובים, מדוכדכים. בכבישים אני מוקף בטיפוסים עצבניים. מה הפלא שגם לי אין שמחת חיים? זה מדבק. חצי מהאנושות חיים על תרופות הרגעה, בדיכאונות, בייאושים. עידן הסטרס נותן אותותיו, וכבר בגיל צעיר ילדים שרויים בלחצים גדולים. אין להם ילדות יפה. על רקע כל הדכדוך, מרענן לראות ביטוי כמו "שמחה היא שלמות הנפש". אמר אותו בזמנו המהר"ל מפראג, מקובל גדול מהמאה ה-16. שמחה ברמה כזו היא מילוי שמרגיש אדם שרוצה להשיג דברים גבוהים, ומתקדם להשגתם. היא מתחילה מהתעוררות שאלות קיומיות: לשם מה אני חי, באופן כללי? מהי המטרה הגדולה? העצבות נובעת ביסודה מכך שבתת-ההכרה מטרידה אותנו כזו שאלה. מה התכלית בכל מה שאני עושה בחיי, אם בסופו של דבר הכול נגמר? הרי אם נכווץ את מהלך חיינו נראה שבהתחלה יש אפס, בסוף אפס, ובאמצע, פה ושם, רגעים ספורים של שמחה. שלמות הנפש, לעומת זאת, פירושה לגלות לעצמך חיים שלמים ונצחיים, עולמות עליונים. כאן ועכשיו, כמו שכתוב במקורות "עולמך תראה בחייך". מי שזוכה להתפתחות כזו, שמוגדרת כהתפתחות רוחנית, מרגיש שהוא מגיע לשמחה הגדולה ששווה כל השקעה. לאורך הדרך הוא בודק בכל רגע, האם הוא אכן מכוון למטרה הנעלה, והרגשת שמחה היא אינדיקציה. לכל מצב בחיים הוא מתייחס כאמצעי להתקדמות, שדווקא על פניו יש להגביר את השמחה מהקשר אל אותה מטרה גבוהה. האם חשוב לשמח אחרים? שאלה זו מביאה אותנו ללב העניין, לבירור המקור לעצב ולשמחה. מצד הטבע, האדם מצוי תחת שליטת האגו, הרצון לקבל מהאחרים כל דבר טוב שרק אפשר. הוא שמח כשהרצון לקבל שלו מתמלא, ועצוב כשהוא ריק. בהתפתחות הרוחנית האדם משדרג את הטבע שלו מרצון לקבל לרצון לתת, רצון למלא את הזולת בכל טוב. הוא בונה את עצמו כמו אימא אוהבת כלפי ילדיה, שמתמלאת בשמחה כשיש לה הזדמנות לתת. פיתוח אהבה לאחרים הוא הנוסחה לשמחה תמידית, כי בכל רגע אפשר למצוא דרך לשמח מישהו, להעלות את מצב הרוח. אם כן, מקור העצבות הוא האגו שתמיד מרגיש חסר, ומקור השמחה הוא הרצון לתת. כלומר, דאגה לעצמי היא המקור לעצב, ודאגה לזולת המקור לשמחה. אגב, בשוק אפשר למצוא כל מיני טכניקות, אימונים ותרגילים שמבטיחים לנו להגביר את השמחה. אם הם לא משנים את טבע האדם, מאגו לאהבת הזולת, אין בהם ריפוי למקור העצבות, ולכן הם משולים למשכך כאבים בלבד, כדור הרגעה. שמחה לאיד, אם כבר נסגור את הפינה, גם היא נובעת מהאגו הרע. כשמישהו בסביבה מפסיד או נכשל בדבר מה, מצבו היחסי של האדם משתפר ומזה אוטומטית באה תחושת שמחה. כזה הוא הטבע המקורי שלנו, נעים להביט במראה או לא, אבל היום האבולוציה שלנו כמין אנושי מחייבת לשדרג אותו. למה? כי העולם נעשה מקושר יותר ויותר וזה מביא אותנו למצב של תלות הדדית חזקה. במציאות כזו, אנחנו עתידים לגלות שכולנו יושבים בתוך אותה סירה. זה יחייב אותנו לפתח דאגה לשלום כולם, אחרת כולנו יחד נטבע. בהדרגה, נלמד להתחבר בהדדיות ובהשלמה, ואז נגלה שזוהי צורת הקיום הכי בטוחה, הכי בריאה, שגם תביא לכולנו שמחה. מי שאמור להוביל את האנושות למצב המחובר הוא עם ישראל, האומה שנבנתה ביסודה על בסיס אהבה. בקרבנו טמונה השיטה לתיקון טבע האדם, כיום היא מפורטת בחכמת הקבלה. כאשר נממש אותה נעפיל למציאות רוחנית שמעל זמן, מקום ותנועה, מעל לידה ומיתה, מעל כל מגבלות התפיסה האגואיסטית הצרה. יהיה זה הפיצוח הגדול של סוד החיים, של תכלית הבריאה, ומזה תבוא לכולנו השמחה הכי גדולה.
.הקינאה הנכונה ביום ההוא, כשנרגיש כולנו אחד, נגלה שהטבע לא יצר דבר מיותר ומזיק בעולם אלא הכול היה תלוי בשימוש הנכון בו. הדוגמה הבולטת לכך היא מידת הקנאה. ממש מגיל צעיר, מתחיל הילד לשים לב שחוץ ממנו יש עוד ילדים ויש להם דברים שאין לו. מיד הוא רוצה גם. אפילו שיש לו את אותו הדבר, הוא ירצה דווקא את זה שיש לשני. ואם לשני לא יהיה בכלל, הכי טוב. הטבע יצר את האדם בתכונה כללית של רצון לקבל הנאה לעצמו, והקנאה היא אחד מיסודותיו הבולטים. הטבע לא יאפשר לנו להיפטר מאף תכונה שטבע בנו, כי בשימוש הנכון כל התכונות מיועדות להפוך את היוצרות כך שמאותו רצון לקבל תצמח שאיפה חדשה, רצון לתת. לכן צריך לשמור טוב שהקנאה לא תיעלם, לא תיטשטש, ורק ללמוד איך לעבוד איתה. הטבע עצמו הוא מערכת עליונה שמחזיקה את כל חלקיה בקשר של נתינה הדדית, או "השפעה" כמו שהיא נקראת בכתבי מקובלים. כל חלקיה - הדומם, הצומח והחי - גם הם קרוצים מאותו חומר של רצון לקבל לעצמו, אלא שבצורה אינסטינקטיבית הם מאזנים אותו בנתינה. הם לוקחים לעצמם את מה שהגוף חייב לקיום חייו ומוסרים את השאר הלאה. כך נשמר קשר של הדדיות במערכת שמתקיימת בתנועת מעגל מושלמת נצחית. היוצא מן הכלל הוא האדם. אצלנו כוח הנתינה נמצא רדום וללא שימוש, בכוונה שנעורר ונביא את עצמנו בצורה עצמאית ומתוך בחירה חופשית לפעול בהשפעה. תחילה בינינו ואחר כך עם שאר חלקי הטבע. אז נהפוך לחלק הגבוה והמשפיע ביותר במערכת, החלק הרוחני בה. זו התכונה שגילה אברהם אבינו בבבל ורשם לראשונה את השיטה איך להגיע אליה. אותה שיטה עברה כחוט שזור בין התקופות כאשר כל מקובל בזמנו התאים אותה לדורו, הכין אותה לשימוש לכל אדם שהתעורר בו הרצון לממש אותה, בחברה שנמצאת איתו באותה שאיפה. כך למשל כתב המקובל יהודה אשלג במאה הקודמת: "אם הוא, אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא, מכוח תכונתו עצמו, אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים" (" ספר שמעתי"). האדם יכול להסתכל על חבריו, לראות כמה הם מתקדמים לרכוש את תכונת הנתינה וההשפעה, לעורר את כוח החיבור והאחדות, כמה הם מבינים בעמקות אותה נתינה, רגישים אליה, איך הם כבר מאוחדים ומתקרבים זה לזה כל יום יותר, ואז הקנאה תפעל באדם כמו מנוף אדיר, תרים אותו להתפתח ולהיות כמותם בכל מחיר. צריך רק להיות כל הזמן בבדיקה, שהקנאה היא לא שלילית אלא חיובית. שהיא לא שואפת שהאחרים ירדו מרמתם, אלא שהיא תעלה את האדם לרמה עליונה. אדם שמשתמש כך בקנאה, נעשה רגיש מאוד, חזק ויציב, רוכב על טבעו ושולט בו. על כך בעצם מדברים מקובלים כשהם כותבים "חינוך": סביבה תומכת המאפשרת לאדם לגדל את עצמו, לתעל ולכוון את עצמו להשפעה ולאחדות, בשימוש מלא בכל הנתונים הטבעיים שקיבל. czcams.com/video/Mi5VczjQEbw/video.html
כולם מוכשרים בהכל חוץ מבלשנות את השיטה הישראלית
מעניין איפה הם היום מי מיליונר ומי פרופסור ומי נכשל בסוף..
מעניין באמת
אשריהם.מקנאה
ילדים מחוננים זה ילדי חינוך מיוחד לכל דבר. כמובן לא במובן שאנחנו רגילים: וועדות השמה, כיתות מקדמות וכו'. אבל כן, לילדים מחוננים יש צרכים מיוחדים משלהם. גם הם צריכים כיתות מיוחדות בשבילם.
מרגש
ישר כוח.
יש בעולם החרדים מאות ילדים כמו הילד הזה.
אבל זה מופנה לגמרה תלמוד
אני מכיר אחד כזה.
אתה מכיר אחד, מנין לך שיש מאות, תוכל לספר לי גם במה זה מתבטא בצורה מדויקת.
@@DaN-ze8gv
ברור שצריך להתרגל לסוג לימוד מסוים, השאלה מה יהיה אחרי שיתרגלו
@@DaN-ze8gv
אני מבין שאתה חרדי?
@@DaN-ze8gv
כיצד אתה מסביר את זה שאלפיים שנה היהדות לא הצליחה להביא את עם ישראל לארצם, רק הציונות החילונית קמה והנה יש מדינה, שכל שלא שימושי באופן מעשי מה התועלת בו.
@@DaN-ze8gv
תראה כמה מחשבתך סגורה איני מאשים את הבורא, אני מאשים את בריותיו שלא התעסקו בדברים שמתקנים את העולם, רק בדברים ערטילאיים, אתה נעדר כנראה חוש ביקורת על מה שאתה מאמין, עמך הסליחה.
היי סרטון ישן
למה שלא תעשו תוכנית איפה כל אחד היום נמצא ובמה מתעסק
שמעתי שאינטליגנציה רגשית עדיפה על אינטליגנציה שיכלית.
תלוי באילו נושאים.
הוא היה מדריך שלי בתנועה
כל הכבוד לו על ההצעה לאכסן בבקטריות. העתיד הוא במידע ביולוגי, לא מכאני. אבל יעברו שנים עד שזה יובן.
נכון העתיד מדע הביולוגי מי סיבה ברורה הכל נוצר מי ביולוגיה למשל אנחנו בני האדם אף אל פי שגם המכניות חשובה
הם מפחידים
אסטרונמיה יש שם?
כן
@@kitmeysfog1295 וואו איזה איחור...
כן אה
@@pen2088😂
כן יש
מתי ראיתם לאחרונה מישהו שמח? למה יש הרגשה שפעם היה קל יותר לשמוח? האם יש נוסחה לעקירת העצבות מיסודה ולהשגת שמחה שלמה?
ברמת ההגדרה שמחה היא תוצאה, לא עומדת בפני עצמה. היא יכולה לבוא רק אחרי שיש תשוקה גדולה למשהו, שלבסוף מתמלאת. חוסר גדול, הרגשת לחץ, תעוקה, ופתאום נפתר אותו מצב, מגיע מילוי לחיסרון שהיה, ואז מתפרצת שמחה. מעניין לראות שבעת הרגשת צער רוצים להסתגר, לא לדבר עם אף אחד, להסתתר, להתכווץ, וכשפורצת שמחה היא מביאה להתרחבות, לרצון להתקרב, לשתף.
אם בוחנים את החיים שלנו רואים שכל הזמן אנחנו נמצאים בחוסר. חסרים לי הרבה מאוד דברים. אני מסתכל על הרכב של השכן, על הילדים שלו, על הבגדים של הסובבים אותי, על כל פרט שנראה יפה ומכובד - והאגו שלי מרגיש חסר.
בנוסף, כלי התקשורת משתדלים לייצר בי חסרונות, צרכים ושאיפות. 'תראו איזו ספה מפנקת, איזה נופש מדהים בחו"ל, ונחשו מה, עכשיו זה במבצע. לא חבל לא לקחת? זה יביא לכם תענוג, משמעות, שמחה'. כתוצאה משטיפת המוח הזו, אנחנו כל הזמן נמצאים בלחץ, בעצבות, בריצה.
כשאני הולך ברחוב, אני רואה אנשים מתוחים, עצובים, מדוכדכים. בכבישים אני מוקף בטיפוסים עצבניים. מה הפלא שגם לי אין שמחת חיים? זה מדבק. חצי מהאנושות חיים על תרופות הרגעה, בדיכאונות, בייאושים. עידן הסטרס נותן אותותיו, וכבר בגיל צעיר ילדים שרויים בלחצים גדולים. אין להם ילדות יפה.
על רקע כל הדכדוך, מרענן לראות ביטוי כמו "שמחה היא שלמות הנפש". אמר אותו בזמנו המהר"ל מפראג, מקובל גדול מהמאה ה-16. שמחה ברמה כזו היא מילוי שמרגיש אדם שרוצה להשיג דברים גבוהים, ומתקדם להשגתם. היא מתחילה מהתעוררות שאלות קיומיות: לשם מה אני חי, באופן כללי? מהי המטרה הגדולה?
העצבות נובעת ביסודה מכך שבתת-ההכרה מטרידה אותנו כזו שאלה. מה התכלית בכל מה שאני עושה בחיי, אם בסופו של דבר הכול נגמר? הרי אם נכווץ את מהלך חיינו נראה שבהתחלה יש אפס, בסוף אפס, ובאמצע, פה ושם, רגעים ספורים של שמחה.
שלמות הנפש, לעומת זאת, פירושה לגלות לעצמך חיים שלמים ונצחיים, עולמות עליונים. כאן ועכשיו, כמו שכתוב במקורות "עולמך תראה בחייך". מי שזוכה להתפתחות כזו, שמוגדרת כהתפתחות רוחנית, מרגיש שהוא מגיע לשמחה הגדולה ששווה כל השקעה.
לאורך הדרך הוא בודק בכל רגע, האם הוא אכן מכוון למטרה הנעלה, והרגשת שמחה היא אינדיקציה. לכל מצב בחיים הוא מתייחס כאמצעי להתקדמות, שדווקא על פניו יש להגביר את השמחה מהקשר אל אותה מטרה גבוהה.
האם חשוב לשמח אחרים? שאלה זו מביאה אותנו ללב העניין, לבירור המקור לעצב ולשמחה. מצד הטבע, האדם מצוי תחת שליטת האגו, הרצון לקבל מהאחרים כל דבר טוב שרק אפשר. הוא שמח כשהרצון לקבל שלו מתמלא, ועצוב כשהוא ריק.
בהתפתחות הרוחנית האדם משדרג את הטבע שלו מרצון לקבל לרצון לתת, רצון למלא את הזולת בכל טוב. הוא בונה את עצמו כמו אימא אוהבת כלפי ילדיה, שמתמלאת בשמחה כשיש לה הזדמנות לתת. פיתוח אהבה לאחרים הוא הנוסחה לשמחה תמידית, כי בכל רגע אפשר למצוא דרך לשמח מישהו, להעלות את מצב הרוח.
אם כן, מקור העצבות הוא האגו שתמיד מרגיש חסר, ומקור השמחה הוא הרצון לתת. כלומר, דאגה לעצמי היא המקור לעצב, ודאגה לזולת המקור לשמחה.
אגב, בשוק אפשר למצוא כל מיני טכניקות, אימונים ותרגילים שמבטיחים לנו להגביר את השמחה. אם הם לא משנים את טבע האדם, מאגו לאהבת הזולת, אין בהם ריפוי למקור העצבות, ולכן הם משולים למשכך כאבים בלבד, כדור הרגעה.
שמחה לאיד, אם כבר נסגור את הפינה, גם היא נובעת מהאגו הרע. כשמישהו בסביבה מפסיד או נכשל בדבר מה, מצבו היחסי של האדם משתפר ומזה אוטומטית באה תחושת שמחה. כזה הוא הטבע המקורי שלנו, נעים להביט במראה או לא, אבל היום האבולוציה שלנו כמין אנושי מחייבת לשדרג אותו.
למה? כי העולם נעשה מקושר יותר ויותר וזה מביא אותנו למצב של תלות הדדית חזקה. במציאות כזו, אנחנו עתידים לגלות שכולנו יושבים בתוך אותה סירה. זה יחייב אותנו לפתח דאגה לשלום כולם, אחרת כולנו יחד נטבע. בהדרגה, נלמד להתחבר בהדדיות ובהשלמה, ואז נגלה שזוהי צורת הקיום הכי בטוחה, הכי בריאה, שגם תביא לכולנו שמחה.
מי שאמור להוביל את האנושות למצב המחובר הוא עם ישראל, האומה שנבנתה ביסודה על בסיס אהבה. בקרבנו טמונה השיטה לתיקון טבע האדם, כיום היא מפורטת בחכמת הקבלה. כאשר נממש אותה נעפיל למציאות רוחנית שמעל זמן, מקום ותנועה, מעל לידה ומיתה, מעל כל מגבלות התפיסה האגואיסטית הצרה. יהיה זה הפיצוח הגדול של סוד החיים, של תכלית הבריאה, ומזה תבוא לכולנו השמחה הכי גדולה.
אמין
איך זה שכולם אשכנזים?
תגיד לי למה אתה חושב שזה ככה
@@aggressiveruberduck8315 אני לא חושב זאת המציאות
@@neop8743 לא אמרתי שלא. שאלתי למה אתה חושב שזה ככה?
@@aggressiveruberduck8315 כי יש אגנדה שילטונית נסתרת כמובן
אשכנזים חכמים.
אבא שלהם גנן
השאלה מה התכליתתת?????
.הקינאה הנכונה
ביום ההוא, כשנרגיש כולנו אחד, נגלה שהטבע לא יצר דבר מיותר ומזיק בעולם אלא הכול היה תלוי בשימוש הנכון בו. הדוגמה הבולטת לכך היא מידת הקנאה. ממש מגיל צעיר, מתחיל הילד לשים לב שחוץ ממנו יש עוד ילדים ויש להם דברים שאין לו. מיד הוא רוצה גם. אפילו שיש לו את אותו הדבר, הוא ירצה דווקא את זה שיש לשני. ואם לשני לא יהיה בכלל, הכי טוב.
הטבע יצר את האדם בתכונה כללית של רצון לקבל הנאה לעצמו, והקנאה היא אחד מיסודותיו הבולטים. הטבע לא יאפשר לנו להיפטר מאף תכונה שטבע בנו, כי בשימוש הנכון כל התכונות מיועדות להפוך את היוצרות כך שמאותו רצון לקבל תצמח שאיפה חדשה, רצון לתת. לכן צריך לשמור טוב שהקנאה לא תיעלם, לא תיטשטש, ורק ללמוד איך לעבוד איתה.
הטבע עצמו הוא מערכת עליונה שמחזיקה את כל חלקיה בקשר של נתינה הדדית, או "השפעה" כמו שהיא נקראת בכתבי מקובלים. כל חלקיה - הדומם, הצומח והחי - גם הם קרוצים מאותו חומר של רצון לקבל לעצמו, אלא שבצורה אינסטינקטיבית הם מאזנים אותו בנתינה. הם לוקחים לעצמם את מה שהגוף חייב לקיום חייו ומוסרים את השאר הלאה. כך נשמר קשר של הדדיות במערכת שמתקיימת בתנועת מעגל מושלמת נצחית.
היוצא מן הכלל הוא האדם. אצלנו כוח הנתינה נמצא רדום וללא שימוש, בכוונה שנעורר ונביא את עצמנו בצורה עצמאית ומתוך בחירה חופשית לפעול בהשפעה. תחילה בינינו ואחר כך עם שאר חלקי הטבע. אז נהפוך לחלק הגבוה והמשפיע ביותר במערכת, החלק הרוחני בה.
זו התכונה שגילה אברהם אבינו בבבל ורשם לראשונה את השיטה איך להגיע אליה. אותה שיטה עברה כחוט שזור בין התקופות כאשר כל מקובל בזמנו התאים אותה לדורו, הכין אותה לשימוש לכל אדם שהתעורר בו הרצון לממש אותה, בחברה שנמצאת איתו באותה שאיפה.
כך למשל כתב המקובל יהודה אשלג במאה הקודמת: "אם הוא, אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא, מכוח תכונתו עצמו, אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים" (" ספר שמעתי").
האדם יכול להסתכל על חבריו, לראות כמה הם מתקדמים לרכוש את תכונת הנתינה וההשפעה, לעורר את כוח החיבור והאחדות, כמה הם מבינים בעמקות אותה נתינה, רגישים אליה, איך הם כבר מאוחדים ומתקרבים זה לזה כל יום יותר, ואז הקנאה תפעל באדם כמו מנוף אדיר, תרים אותו להתפתח ולהיות כמותם בכל מחיר.
צריך רק להיות כל הזמן בבדיקה, שהקנאה היא לא שלילית אלא חיובית. שהיא לא שואפת שהאחרים ירדו מרמתם, אלא שהיא תעלה את האדם לרמה עליונה. אדם שמשתמש כך בקנאה, נעשה רגיש מאוד, חזק ויציב, רוכב על טבעו ושולט בו. על כך בעצם מדברים מקובלים כשהם כותבים "חינוך": סביבה תומכת המאפשרת לאדם לגדל את עצמו, לתעל ולכוון את עצמו להשפעה ולאחדות, בשימוש מלא בכל הנתונים הטבעיים שקיבל. czcams.com/video/Mi5VczjQEbw/video.html
למה לכולם יש קול של חננות חום מלחתיך