עצור או שאני יורה - מתוך ההצגה "אפס ביחסי אנוש", תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר
Vložit
- čas přidán 25. 12. 2023
- מילים: עילי בוטנר ואורן יעקובי
לחנים: עילי בוטנר
שירה: מעיין תורג'מן, מגי אזרזר, דיאנה גולבי, לורין מוסרי, קרן מור-מישורי והלהקה
עיבודים והפקה מוזיקלית: אמיר לקנר
מחזה: אורן יעקובי
בימוי ההצגה: עידו רוזנברג
ההצגה, שנכתבה על ידי אורן יעקובי ובוימה על ידי עידו רוזנברג, מציגה בתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר.
לבקשת הקהל ולאור ההצלחה הפנומנלית, הוקלטו כל שירי המחזמר "אפס ביחסי אנוש" של תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר.
המחזמר מבוסס על סרטה של טליה לביא, ומביא את סיפורן של שלוש חיילות במשרד שלישות בבסיס נידח, שמבינות שהדרך היחידה לנצח במלחמות הפרטיות שלהן בתוך מסגרת גברית נוקשה, היא בעזרת אחוות לוחמות, גם אם הנשק שבידיהן הוא בסך הכל אקדח סיכות.
שחקנים: מגי אזרזר, משי קלינשטיין/נוי הלפרין, מעיין תורג'מן, דיאנה גולבי/מירי זהבי, רון שחר, ניב ניסים, לורין מוסרי, קרן מור-מישורי, מאי קשת/רוני אקרמן, דור ברנס, אבירם אביטן, דקל חייק לוי, נופר אליהו, אשלי זימברג/סתיו צברי, ענבר יוחננוף/נועה אנגל.
גיטרות: רמי אוסרווסר
בס: אבי יפרח
תופים: דקל דביר
חצוצרה: עדי מאירי
סקסופונים: שי מאירי וגלעד רונן
טרומבון: מתן ממן
כינורות: אבנר קלמר וחן שנהר
ויולה: נועם חיימוביץ'
צ'לו: יועד ניר
קלידים: אלון רדעי
חליל, סקסופון אלט, פסנתר ותכנותים: אמיר לקנר
הוקלט באולפני ברדו
מיקסים: ניראל שרון ויונתן דנינו
מאסטרינג: ניראל שרון
עוזר טכנאי: הראל להב
אתן רואות את המטרה שלפניכן. תדמיינו שזה לא קרטון צה"לי משובח, תדמיינו שזה אדם, אדם מסוכן. אדם שרוצה לעשות לכן רע. מישהו או מישהי או משהו שהייתן רוצות לחסל ולהעלים מהחיים שלכן -
היה אז בוקר יום שני של מלחמת מים בשכונה בנתניה. המלחמה נמשכה יותר משלוש שעות. כל החברות שלי כבר היו רטובות מכף רגל עד הקליפס בשיער. שירית שכבה על המדרכה, כל הטוניקה שלה היתה ספוגה במים... לא היתה לי ברירה, תפסתי בקבוק קריסטל מנטה ריק ומילאתי בברז ליד הפח, ואיך שברוך הבן של מאיר העבריין עבר, התכוונתי להשפריץ עליו, אבל אז הוא קלט אותי וזרק את הפצצה: היי! תזהרו מה-דבה!
(דבה!)
מהבושה רציתי לחזור הביתה ולהתכרבל בתוך פריקסה. ואז הבנתי מי זה האויב האמיתי, מי הכי מסוכן לי, את מי אני רוצה להעלים מהעולם: פחמימה!
פחמימה! עצרי או שאני יורה!
היי רמה שומעת?
את בטח יודעת.
שהייתי יורה בך - בלי חרטות.
קצינה מתלהבת.
על מי את עובדת?
שאת על גג העולם?
שאת טובה מכולם...?
רמה, את כולה סג"מ.
ליאת:
בצו הראשון, ידעתי. ביקר לי ידעתי. בבורא עולם ידעתי. אני הולכת ללהקה צבאית. לצערי להקת הרבנות הצבאית לא מקבלת זמרות כי קול אישה ערָבָה, אבל גם להקה מעורבת זה בסדר. התלבטתי בין "זמר שלוש התשובות" שיר חדש שכתבה זהבה בן לבין משהו יותר קלאסי: "אני ואת זה לא גורל" של אבי ביטר. בסוף הלכתי על זהבה בן. דפקתי שם סלסולים, השם יקום דמי. הבוחנים כל כך עפו עליי שהסתירו ככה את הפה שידעתי שהרשמתי את כולם. חוץ מאחד שישב שם עם כל הבוחנים ולא פירגן. לבן כזה. אשכנזי. אפילו לא מפורסם. עילי בוטנר.
באמא שלי, אני אוכלת מפריס פרסה אם מישהו יכיר את השם הזה מתישהו. אבל עכשיו כשאני מדמיינת אותו מולי, בא לי לתקוע לו כזה מאוו'ל בראש.
עילי בוטנר! עצור או שאני יורה!
כמה הושפלתי,
כל סירוב שקיבלתי
אולי זה עדיף לירות בגברים.
כי אני לא מתביישת,
שהפכתי נואשת
וקצת אומללה,
כזאת השפלה -
בגילי בתולה...
אירנה
ברוסיה אבא שלי היה מדען. אמא שלי היתה מורה לצ'לו. בשביל כל הילדים שלי בכיתה הייתי "יהודיה מסריחה". ואז יום אחד אבא שלי החליט שנעשה עליה. וממוסקבה הגענו לכרמיאל. מהבולשוי לפסטיבל המחולות. אבל הכי נורא, הכי נורא זה שהמילים הראשונות ששמעתי לא היו: "ברוכה הבאה", או "איזה סרט יפה יש לך בשיער" לא. המילים הראשונות שאני שמעתי היו- "זונה רוסיה".
אז אני רוצה לירות בכל תלמידי כיתה ב 3 בבית ספר שורשים בכרמיאל. אביחי, בני, קארין, לילך, עמית, ליאת מ. ליאת מ. השניה, אסף, ברק, רויטל, דורון, גלעד, תמיר, תומר, אושר, אושרי, אושרת, אורי, אורי, אורי, אביטל, מאיה, קרן, רפי, לירון הבן , לירון הבת, ויעל.
יעל? זאת לא יעל. זה יוליה. יוליה שעלתה לארץ כולה יומיים לפני וכבר תפסה עליי תחת, הרוסיה הזונה הזאת.
כיתה ב' שלוש - עצרו או שאני יורה!
בסך הכל רציתי לחזור הביתה למוסקבה.
בסך הכל רציתי לחזור הביתה עם סולו.
בסך הכל רציתי לחזור הביתה עם קורסאון
דפי טעיתי
(כמה שתקנו)
שבך לא יריתי
(על כל מה שסבלנו)
ואיך לא ידעתי,
(ואיך לא ידענו)
לעצור את הכל!
ועכשיו נקמה
(ועכשיו השינוי)
כי את בת של זונה,
(כי זה סוף הדיכוי)
לעולם לא אסלח, לעולם לא אשכח
(לעולם לא נסלח, לעולם לא נשכח)
אוהבת אותך! - Hudba
וואו ממש מחווה לגבעת התחמושת
השיר אחד הטובים
גאונות.
כל משפט גאונות ועם הלחן בכלל יצירה פסיכית