שיר עד - הגדי מן ההגדה - מילים: נתן אלתרמן | לחן: נעמי שמר | שירה: נעמי שמר, 1971 - Naomi Shemer
Vložit
- čas přidán 16. 06. 2021
- מוזמנים להירשם ל"שיר עד" ◁ בלחיצה על הפעמון 🔔 תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן ◁ נשמח לתגובות. תודה. / שירעד
תיאור השיר:
-----------------
מילים: נתן אלתרמן (1970-1910) |
לחן: נעמי שמר (2004-1930) |
ניצוח: אלברט פיאמנטה (נ' 1938) |
שירה: נעמי שמר (2004-1930) |
שנת כתיבה: 1944.
שירו של נתן אלתרמן, "הגדי מן ההגדה"("The Kid From The Haggadah") ("HaGdi Min HaHaggadah") , הוא למעשה גרסה ישראלית לפיוט הארמי, "חד גדיא", החותם את הגדת פסח ומושר עם סיום ליל הסדר.
השיר מתאר את אותו יום אביב, בפראג 1590, ש"ן, שבו נכנס לראשונה הפיוט "חד גדיא" להגדה ונתקבע בדף האחרון שלה.
השיר נדפס לראשונה בערב פסח תש"ד (י"ד בניסן), 7 באפריל 1944, בעיתון "דבר", במדורו של נתן אלתרמן, "הטור השביעי". חתום: נתן א.
בשנת 1948 נדפס השיר בספר "נתן אלתרמן - הטור השביעי - שירי העת והעתון", תחת טור ז' - "מגש הכסף" (הוצאת "עם עובד", תל-אביב, תש"ח, עמודים 369-368).
צור ארליך: "ערב פסח תש”ד (מועד פרסום מילות השיר), תבוסתה של גרמניה הייתה כבר שאלה של זמן. גם אלתרמן ראה את הסוף - והלך אל סוף ההגדה. גיבור המלחמה של אלתרמן, בשיר זה וגם בשירים ובטורים רבים אחרים שנכתבו בעיצומן של מלחמות, הוא דווקא האדם היחיד, הקטן. כאן, לרגל ליל הסדר, זהו 'אבא': אותו יהודי פשוט וקדמון שקנה את הגדי בתרֵי זוזֵי, ואשר זכה, בלי ששיער זאת, שלָנצח ינגנוהו היהודים - בשיר חד גדיא שב'דף האחרון' של ההגדה. 'הגדי מן ההגדה' הוא שיר שבח לחיים הפשוטים, המשפחתיים, שלא לומר הפסטורליים. למסורת העוברת מאב לבנו. האב מסמל בשירת אלתרמן כולה את יום הקטנות, את השפיות והיגע, את האדם הדואג את דאגת הקיום וההמשכיות בשעה ש'הפיכות לאומים' מטלטלות אותו [...]. חיים אלה הם, נכון למועד כתיבת השיר, בגדר תקווה וחלום גאולִי - שעוד יגיע, שבוודאי יגיע. (מתוך "גאולה וחורבן, אסון וששון: פסח של אלתרמן ומרד הגטאות", צור ארליך, 27.3.2015).
השיר, המובא כאן מפי נעמי שמר, בוצע על-ידהּ בשנת 1971 בתכנית "דו רה ומי עוד" לפסח, והוקלט על-ידי קול ישראל.
הוא עמד לו בשוק, בין תיישים ועיזים,
ונפנף בזנבו
הקט כזרת.
גדי מבית-עניים, גדי בשניים זוזים,
בלי קישוט,
בלי ענבל וסרט.
איש לא שם לו ליבו, יען איש לא ידע,
לא צורפי-הזהב, לא סורקי-הצמר,
כי הגדי הלזה
ייכנס להגדה
ויהיה גיבורו של זמר.
אבל אבא ניגש בפנים מאירים
וקנה את הגדי
וליטפהו על מצח...
זו היתה פתיחתו של אחד השירים
שיהיו מושרים עד נצח.
והגדי את יד אבא ליקק בלשון
ובחוטמו הרטוב נגע בה.
והיה זה, אחי, החרוז הראשון,
שפסוקו הוא "דזבין אבא".
יום אביב אז היה והרוח ריקדה
ונערות צחקו במצמוץ עיניים.
ואבא עם גדי
נכנסו להגדה
ועמדו להם שם בשניים.
ואותה הגדה כבר מלאה מהמון
נפלאות ומופתים עצומים לגודל.
ולכן הם ניצבו על הדף האחרון
חבוקים
ודחוקים אל הכותל.
ואותה הגדה כה אמרה אז דומם: ( - מושר: ואותה הגדה כך אמרה אז דומם)
טוב, עימדו לכם, גדי ואבא.
בדפיי מהלכים העשן והדם,
על גדולות ונצורות שיחתי נסבה.
אך ידעתי כי ים ייקרע לא בכדי
ויש טעם חומות ומדבר להבקיע,
אם בסוף הסיפור
עומדים אבא וגדי
וצופים לתורם שיזרח ויגיע.
מקור: הספרייה הלאומית. באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.
עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad.
אהבתם את הסרטון? 🎵 מוזמנים לעשות 👍 ולהגיב. - Hudba
איך השיר הזה לא מוכר? זה בלתי נתפס. תענוג צרוף השיר הזה. נעמי שמר מבצעת נפלא!!
תודה רבה.
מתוק רק היא המלכה נעמי שמר יכלה לעשות משיר כאלה מטעמים
תודה רבה.