רגע של אופרה • האריה הראשונה של מימי • לה בוהם

"כן, קוראים לי מימי"
האריה הראשונה של מימי
מתוך לה בוהם מאת ג'קומו פוצ'יני
כשאומרים לנו מימי מהאופרה לה בוהם, אנחנו מיד חושבים על נערה תמימה וצנועה. אבל, יכול להיות שמתחת לחזות הילדה הטובה מסתתרת בחורה שמשטה בכולנו?
הנחיה ופסנתר: יעל קרת
סולנית: אלה וסילביצקי
לעוד רגעים של אופרה: bit.ly/311xLHR

[@hashatz]

הכל טוב ויפה. אבל הפרשנות שאת מציעה היא תאורטית בלבד - ואוליי מתייחסת לעובדה שהאופרה מבוססת על הסיפרו של מורג'ר על פריז של אמצע המאה התשע-עשרה. הנה הצעה אלטרנטיבית שמבוססת על העלילה של האופרה עצמה מבחירתו של פוצ'יני. על פי העלילה המוגשת, רודולפו אינו יכול להתרכז על משימתו לכתוב מאמר. פוצ'יני נותן לנו את הסיבה לכך בזה שהוא מסמיך את חוסר ריכוזו של רודולפו להופעתה של מימי. עצם סמיכות שני המצבים "מחשיד" את הקשר בין מימי ורודולפו - לא מנקודת ראותה של מימי, אלא דווקא של רודולפו. כלומר, יש סיבה פסיכודינמית למתרחש בעלילה. לרודולפו חסרה חברה לכן הוא אינו מרוכז. הקשר פשוט, נגיש וקולע מבחינה פסיכולוגית, כי הוא מבוסס על עובדות בשטח ולא על השערות תאורטיות. התפתחות הפגישה ביניהם מעידה על קו זה.
בנוגע לאריה עצמה, הרושם הרגשי והמסר התת-שטחי הוא שעל אף שאיפתה של מימי להמריאה אל על - על פי ההלחנה של פוצ'יני באמצע האריה - הנרטיב של מימי מסתיים בזה שלפרחים המלאכותיים שהיא שוזרת, אין ריח, לצערה. כי היא רואה את עצמה כתבוסתנית. ומה שנותן תוקף למסקנה זו היא אמירתה החפוזה בסוף האריה שהיא "שכנה טורדנית". נשים לב לעובדה שהמוסיקה השייכת ל"שכנה טורדנית" בקטע קודם בפגישה, צוהלת ושובבה. כך, שאפשר לומר שהאריה היא מעין התנצלות על כניסתה לדירתו של רודולפו.