להבין את האויב: כיצד איראן וחזבאללה רואים את המערכה? - פאנל דוברים
Vložit
- čas přidán 4. 03. 2024
- ב29 לפברואר התקיים במכון ארגמן כנס בנושא "החזית הצפונית - ועידה אסטרטגית לקראת מלחמת לבנון השלישית".
בפאנל השתתפו סא"ל (מיל') שרית זהבי, אל"מ (מיל') רועי תמיר ומר אור יששכר, את הפאנל הוביל רפאל כהן, המשתתפים ענו על שאלות של המנחה ושאלות מקהל הנוכחים.
אהבתם?
מוזמנים להציץ באתר הקורסים שלנו לתכנים נוספים בנושאים של ביטחון אסטרטגיה ועוד: courses.argaman.institute/
הירשמו לערוץ שלנו! לחצו על הפעמון 🔔 ותוכלו לקבל התראה על כל קובץ חדש שעולה.
מוזמנים לכתוב לנו את דעתכם בתגובות 👇🏽 ולשתף 🔗 את הסרטון עם חברים
מוזמנים להירשם לאתר הקורסים שלנו: courses.argaman.institute
לאתר המכון: www.argaman.institute/
עקבו אחרינו גם בפייסבוק: / argamaninstitute
או בטוויטר: / argaman_inst
#מכון_ארגמן
35:40 שאלה מעולה!
אני. כל כך אוהב את ה״ דיבור ״ הזה אתם מתארגנים למפלגה חחח ❤️❤️❤️❤️❤️❤️🙏🏿🙏🏿🙏🏿🙏🏿🙏🏿🙏🏿
תודה
Toda !
פנייה ישירה לנמען
הכלל הגדול בתורת ישראל מנוסח כפנייה ישירה לנמען: "ואהבת לרעך כמוך". לא "ואהבתם" ברבים, אלא בלשון יחיד, משום שכל ישראלי צריך לקחת על עצמו להיות דוגמה חיה עבור כלל ישראל, עד שכולם יסכימו פה אחד לאהוב איש את רעהו כמו את עצמם.
לכן במלחמה הנוכחית קודם כול עלינו לדאוג שסביבנו באזור הנראה לעין לא יהיו אויבים, אחרת האיום יימשך ויימשך. אבל התוצאה מהמלחמה צריכה להיות שמכאן והלאה כל ישראלי יכיר בתנאים שבהם אנחנו יכולים לחיות בצורה מנצחת: ניצחון הוא ניצחון על עצמך, על המרחק שלך מכלל בני עמך. "ואהבת לרעך כמוך".
תוצאה כזו מהמלחמה תהיה ניצחון על מלא, כי הרחקה פיזית של האויב מאיתנו מוצלחת לשעתה, עד שנתארגן להקים את עצמנו כחברה. והרוח שתהיה בחברה שלנו, ההשתוקקות לחיבור, היא זו שבסופו של דבר לא תיתן מקום למציאותם של אויבים.
כל אחד מהחברה צריך להרגיש את הנחיצות ביחסים טובים, בבהירות המטרה והתוכנית של החיים שלנו כאן. אלו דברים שחשוב שנגלה, נרגיש, נקבל ונממש: תוכנית החיים שלנו היא להשיג חיבור שבו כל הכוחות שלנו יגיעו לכדי אהבה הדדית, תמיכה ושמירה זה על זה.
השכנים שלנו חייבים להבין שאיתנו אפשר להתקיים רק בחברות ואהבה. אלו מילים שנשמעות גבוהות עכשיו, כאילו לא נדבקות לשכנים שלנו. ובכל זאת, זה מה שעלינו להשיג. אומנם כרגע צריך להיות להם פחד פשוט, שאם פתאום הם קופצים בפעולת איבה, עוברים את הגבולות, הם מקבלים על הראש. אבל בסיכומו של דבר אנחנו צריכים להגיע למצב שמלחמה היא בכלל לא אפשרות המונחת על השולחן.
העולם צריך להבין שעם ישראל בארצו מסוגל להביא שלום לכולם. היחסים שנקבע בינינו כאן יכולים להכות גלים בלב כל באי עולם. לכן לא יכול להיות על האדמה הזאת שום דבר מלבד עם ישראל העוסק בחיבור לבבות. אומות העולם צריכות לתפוס שאי אפשר לשבור אותנו, אי אפשר לשכנע אותנו, אי אפשר ללחוץ אותנו לפינה כדי שנסכים לתכתיב אחר, כי יש לנו משימה היסטורית שאנחנו מחויבים להשיגה, ועליהם להניח לנו לעשות אותה ולעזור לנו בה.
לכן למלחמה על הארץ חייבת להתווסף הכרה במשימה שלנו, בתפקיד ובייחודיות שלנו בהיסטוריה האנושית, עם ההבנה שממש עכשיו הזמן הנכון לאשש את התזה היהודית של אהבת הזולת, להתחבר ובהכרח לנצח.
ציונות=אפרטהייד
שכחתם לדבר על זה שאין לנו כסף לכל המלחמות האלה
הכל נכון ונתון לפרשנות.. אל תתעלמו מהעובדות וההיסטוריה .. שרים ומלכים בידי השם .. ואם ישראל לא עושים תשובה מעמיד עליהם הקב"ה מלא רשע שגזרותיו קשות כהמן .. ושוב ההיסטוריה חוזרת והשחקנים רק משתנים .. צריך להיות עיוור ולא לראות ... בואו נתאחד
את הקשר הגורדי הראה כבר אלכסנדר איך פותחים --------נגד הכללים ובאלימות
עם כל הימניות של הפאנל לא שמענו דבר החורג מהלך הרוח של לפני השביעי
שאלה ? האם סיום 100 השנים של הסכם סייקס-פיקו נותן לישראל הזדמנות לקבוע גבולות סופיים למדינת ישראל ? תודה
המשמעות של ההסכם היא פיקטיבית. הקשר בין ההסכם לגבולות של היום בין טורקיה, סוריה וכו' כמעט ולא קיים. רק על הגבול הצפוני של ישראל מתווכחים בהסתמך על ההסכם ההוא שכבר מזמן אינו רלוונטי
מנעו את הדחת עופר כסיף:
בני גנץ
יאיר לפיד
גדי אייזנקוט
יסמין פרידמן
מאיר כהן
גלעד קריב
החכים הערבים - נגד
אפרת רייטן מרום
קארין אלהרר
מיכאל ביטון
ולדמידר בליאק
מירב בן ארי
רם בן ברק
בועז טופורובסקי
מירב כהן
יוראי להב ורצנו
נעמה לזימי
מירב מיכאלי
שלי טל מרון
יואב סגלוביץ
מתי צרפתי הרכבי
נאור שירי
אלון שוסטר
אלעזר שטרן
חברה אתם מדברים שטויות 20 דקות אני שומע מי משלם לכם על זה
ממש הזוי שיעי או סוני או אחמדי או סופי כולם איסלאם ואם סופרים אותם הם 2 מלירד מוסלימי רואים ישראל מחור אחד אויב
בדקה 39 נאמר הדבר הנכון,המסכנה החשובה שהייתה צריכה להיות אחרי 7 באוקטובר.שאנחנו באמת לא יודעים,לכן צריכים להיות תמיד מוכנים.
מסקנה
אתם נורא צעירים.למדתם המון אבל זה לא תחליף לנסיון.דבר ראשון אם אני ערבי או איראני או רוסי או טורקי או על אחת כמה וכמה אמריקאי ממש קל לי לדעת לאן נושבת הרוח בישראל גם מבחינה פוליטית וגם ובעיקר מבחינה צבאית .נורא פשוט ,יושבים ורואים את כל התקשורת הישראלית שמעבירה מידע כמו שמות ומספרי יחידות בכל הגזרות הפעילות כולל מילואים.איזה יחידה באימון איפה האימון איפה הימחים מצב הימחים כמות האוכל שנשלח לבסיסים מרמז על כמות החיילים ,רמת הביצוע,רמת הגיבוש החברתי מי מפקד על איזה גדוד ויעודו ורמת הנכונות להפעיל כוח .קללללל !!!! אין יותר בטחון שדה. 2) ארהב כבר הראתה חוסר עמידה במשימות מכיוון שכבר 60שנה לא מגדירה את המשימה ומעשור לעשור מתנהגת כשוטר ולא כצבא למרות השימוש באמצעים צבאיים .דוגמא טובה היא כניעתה ב83 לאספסוף השיעי בלבנון והצלתו של עראפאת הסוכן הכפול . ארהב עוד משנות החמישים טירפדה את ישראל בסואץ .
על אף הדיבור האוטופי/ערטילאי-מה, דווקא התחברתי למילים של הדובר ב- 16:00, על הפער הקיצוני לאו דווקא בתפיסת הזמן (הגם שהוא קיים לדעתי), אלא בפרספקטיבה - נקודת המבט - התבוננות לרוחב פרק זמן גדול יותר.
ושוב, הוא משך את תשומת לבי גם ב- 25:00 - שם אני מסכים איתו על כך שבכל הדיונים מהסוג הזה - אכן צריך להדגיש ולא להתחמק מהעובדה שיש קושי אינהרנטי לדון בנושא בדיוק כי חסרים הרבה נתונים (ובצדק, הם סודיים), כך שיש להבין *ולהגדיר* מראש את גבולות השיח ואת האופי שלו. עם זאת, אני חושב שיש לתת מקום גם לסטטוס כמו ״אולי אפשר״ (כלומר, ברמה של יכולת-תקיפה לא-וודאית מבחינת עובדת היתכנותה, נניח שיש יכולת אבל היא לא וודאית מבחינה פרקטית או מבחינת שלמות - הפעם בלי קשר לוודאות לגבי קיומה מבחינת סודיות) לעומת השחור-לבן והדיכוטומיה שהוא רמז עליהם של ״אם התשובה היא לא? ואין יכולת?״
נ.ב. השאלה ב- 26:30 חשובה ביותר לדעתי (ועמה התשובה שהגיעה מיד אחריה)