צופית גרנט סיפרה ל"מעריב אונליין" על הסדרה "קשר השתיקה", השינוי שהצליחה לחולל באמצעותה, המקרים הקשים בהם נתקלה, הדמיון ל"אבודים" והתחרות מהריאליטי: "די עם הגיג'דורים - זה משעמם את התחת"
אחרי ההצלחה הגדולה של העונה האחרונה של "אבודים" ב"רשת 13", חוזרת צופית גרנט בתוכנית חדשה, "קשת השתיקה", ונכנסת אל התחום הקשה של תוכניות דוקו-אקטיביזם חברתי. מדובר באתגר לא מובן מאילו, כשברקע, הטלוויזיה הישראלית מלאה בתוכניות ריאליטי קלילות שמושכות את הצופים. בכל פרק בסדרה מטפלת גרנט בסיפור אישי שמייצג תופעה חברתית רחבה ויוצאת עם גיבור הסיפור למלחמה מול רשויות החוק כדי לשנות את המציאות בעבור כולם.
גרנט והבימאית, בת דור אוז׳לבו, סיפרו ל"מעריב אונליין" על "חוק ניכור הורי" שהצליחו להעביר בכנסת באמצעות הסדרה, המקרים הקשים בהם נתקלו, הדמיון ל"אבודים" והתחרות מצידן של תוכניות הריאליטי שממלאות את המסך. גרנט התייחסה גם לתחרות מול הריאליטי, אותו כינתה "משעמם את התחת", ולאחר מכן הוסיפה גם טענה כי "הטלוויזיה היא לא מקום רק לחרטא ברטא".
"קשר השתיקה היא סדרה חדשה שמלווה סיפורים של אנשים שמשהו קרה להם בחיים, ובנקודה שזה קרה הם היו צריכים מישהו שיעזור", אמרה אוז׳לבו. "כשאנשים עומדים מול מערכות אנחנו נכנסות לפעולה, ושם אנחנו מחפשות לעשות טוב עבור אותו בן אדם אחד שצריך עזרה, ובעיקר לזעוק זעקה כללית יותר". צופית גרנט סיפרה כי מבחינתה "זה לא לזעוק את הזעקה. בעיקר לא לזעוק את הזעקה, אלא להביא את השינוי, מעבר לחשיפה, זה דוקו אקטיביסטי. לקחנו שלושה נושאים - ניכור הורי - שזו התעללות בילדים דרך הסתה מאוד קשה בגירושין, גילוי עריות וקשישים חסרי ישע. היה רגע שהבנו שתינו בתוך תהליך היצירה שאנחנו לא רוצים רק לחשוף את הסיפורים האלו - שיש מה לעשות. שצריך לשנות את החוק. רדפנו אחרי הכשל, חיפשנו את המקור שלו, כמו רפואה אלטרנטיבית, לא רק לטפל בסימפטום אלא לטפל בנגע עצמו".עשיתן שינוי כלשהן במציאות?
אוז׳לבו: "דבר אחד שאני יכולה להבטיח זה שהלכנו עם זה הכי רחוק שאפשר, אני חושבת שבכל הסיפורים הצלחנו להשפיע". גרנט: "העברנו חוק. התחלנו לצלם בפורים לפני שנה וחצי ושנה אחרי זה, בדיוק באותו תאריך עברי, היינו בכנסת והעברנו חוק של ניכור הורי. מעבר לזה עשינו שינוי תודעה מאוד גדול, מה שאנשים לא ידעו לחשוב עליו לפני שנה וחצי ושנתיים - היום כבר עוברים עליו קורסים, יש כנסים, זה נכנס לבתי המשפט ולמערכת הרווחה".
במה דומה ובמה שונה התוכנית מ"אבודים"?
צופית: "הכל דומה והכל שונה. אבודים היא גם תוכנית מאוד אקטיבית שהולכת אחרי הכאב של אנשים ומנסה לחבר בתוך קרע גדול. פה אנחנו לוקחים אנשים שאבודים מול עצמם, מול הילדים שלהם, מול הילדות שלהם, מול התמימות שלהם ובעיקר מול המערכת. שזה המדינה, שזה הרווחה, שזה המשטרה, שזה בתי המשפט, שזה בתי החולים. בהתחלה קראנו לזה 'אבודים ברווחה', אחרי זה קראנו לזה 'אבודים מול עצמם'. עלו לנו מלא שמות בסגנון ובסוף החלטנו לקרוא לזה 'קשה השתיקה', כי הבנו שיש המון עוולות חברתיות, שאחד הדברים הכי קשים שמאפיינים אותם זה שרואים אותם, מזהים אותם ומתעלמים מהם".יצא לכם להיתקל בחומות? כמו במקרה של האמא ממרוקו, בו לא נתנו לכם מידע, לא נתנו לכם מסמכים?
אוז׳לבו: "יוצא לנו להיתקל בעיקר בחומות, חומות זה משהו שמאפיין את כל העשייה שלנו, וכשלא עוברים מלמעלה אז הולכים מסביב". צופית: "איך לא קראנו לזה 'חומות של תקווה', או 'חומות של ייאוש', אחלה שם!".
בהזמנה לאירוע כתבת, "'קשר השתיקה' מאלץ את הצופים לצאת מאזור הנוחות, ולצפות בחומרים לא פשוטים". אם נבחן את טבלאות הרייטינג - הצופים לא אוהבים לצאת מאזור הנוחות.
גרנט: "אני מקווה שאנחנו נגרום להם לצאת מאזור הנוחות. אחד הדברים שאנחנו אומרים על התוכנית הזו - זה שהיא לא התוכנית שלי, היא לא התוכנית שלה, היא לא התוכנית שלנו, זו לא רק תוכנית טלוויזיה. מסביב יש כביסה מלוכלכת, אנחנו מבקשים מהקהל 'תוציאו את הכביסה המלוכלכת' ובואו נצא לכבס אותה".בתקופה בה הריאליטי שולט במסך, לתוכנית כזו יש מקום להצליח?גרנט: "זה לא שיש מקום, אנחנו חייבות לגרום לזה להצליח".
אוז׳לבו: "אנחנו מתפללות שיש מקום. אנחנו רוצות להאמין שאנחנו חברה שיש בה מקום לא רק לסיפורי אהבה ואוכל בריאליטי".
גרנט: " לא רק לחרטה-ברטה. לא רק להתעסקות עצמית כל הזמן, אני ועצמי כל הזמן, אני ועצמי, ואמא שלי, וסבתא שלי, ודודה שלי וכל הגיג'דורים האלו -משעמם את התחת. הגיע הזמן לדבר האמיתי וזה הדבר האמיתי, אין לי ספק בזה בכלל".