Video

אהבת חינם לעצמך לזולת ולקב"ה

לאהוב צדיק לא חוכמה , החוכמה לאהוב רשע בחלק הטוב שבו ואם רובו רשע אחרי הכל יש לו נשמה חלק אלוה בתוכו לאהוב . ואז שמוצאים לרשע זכות מוציאים אותו מכף חובה לזכות

לא אותם את מעשיהם דברי הבעשט

3. תניא לב ג וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, שֶׁמִּי שֶׁרוֹאֶה בַּחֲבֵירוֹ שֶׁחָטָא - מִצְוָה לִשְׂנֹאותוֹ, וְגַם לוֹמַר לְרַבּוֹ שֶׁיִּשְׂנָאֵהוּ. הַיְינוּ - בַּחֲבֵירוֹ בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת, וּכְבָר קִיֵּים בּוֹ מִצְוַת ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ״ - עַם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא שָׁב מֵחֶטְאוֹ, אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְקוֹרָב אֶצְלוֹ, הִנֵּה עַל זֶה אָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן: ״הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה״. לוֹמַר, שֶׁאַף הָרְחוֹקִים מִתּוֹרַת ה׳ וַעֲבוֹדָתוֹ.. צָרִיךְ לְמָשְׁכָן בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, וְכוּלֵּי הַאי וְאוּלַי יוּכַל לְקָרְבָן לְתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה׳; וְגַם הַמְקוֹרָבִים אֵלָיו וְהוֹכִיחָם וְלֹא שָׁבוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁמִּצְוָה לִשְׂנֹאותָם - מִצְוָה לְאָהֳבָם גַּם כֵּן. וּשְׁתֵּיהֶן הֵן אֱמֶת: שִׂנְאָה - מִצַּד הָרָע שֶׁבָּהֶם, וְאַהֲבָה - מִצַּד בְּחִינַת הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא נִיצוֹץ אֱלֹקוּת שֶׁבְּתוֹכָם הַמְחַיֶּה נַפְשָׁם הָאֱלֹקִית. וְגַם, לְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּלִבּוֹ עָלֶיהָ, חזון איש יורה דעה סימן ב סעיף כח דבניהם ותלמידיהם חשיבי כאנוסים וכתינוק שנשבה, ותינוק שנשבה מביא קרבן כדאמר ר"פ כלל גדול, ומצווין אנו להחיותו ואף לחלל עליו השבת בשביל הצלתו, ובהגה"מ פ"ו מהלכות דעות כתב דאין רשאין לשנאתו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה ובסוף ספר אהבת חסד כתב בשם הגר"י מולין דמצוה לאהוב את הרשעים מה"ט והביא כן מתשובת מהר"מ לובלין כי אצלנו הוא קדם תוכחה שאין אנו יודעין להוכיח, ודיינינן להו כאנוסין ולכן אי אפשר לנו לדון בזה לפטור מן היבום, וכן לענין שאר הלכות.

יחד ננצח. האם לאהוב רשעים? מקורות: 1. דברים כב א -ד לֹא־תִרְאֶה֩ אֶת־חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ׃ {ס} משפטים כג ד-ה כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹֽיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ׃ {ס} כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃ {ס} פסחים קיג: אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב: מוּתָּר לִשְׂנֹאתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ״. מַאי ״שׂוֹנֵא״? אִילֵּימָא שׂוֹנֵא גּוֹי, וְהָא תַּנְיָא: שׂוֹנֵא שֶׁאָמְרוּ - שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל וְלֹא שׂוֹנֵא גּוֹי. אֶלָּא פְּשִׁיטָא, שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל. וּמִי שְׁרֵיא לְמִסְנְיֵהּ? וְהָכְתִיב: ״לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ״. אֶלָּא דְּאִיכָּא סָהֲדִי דְּעָבֵיד אִיסּוּרָא - כּוּלֵּי עָלְמָא נָמֵי מִיסְנֵי סָנֵי לֵיהּ, מַאי שְׁנָא הַאי? אֶלָּא לָאו כִּי הַאי גַוְונָא, דַּחֲזָיא בֵּיהּ אִיהוּ דְּבַר עֶרְוָה. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מִצְוָה לִשְׂנֹאתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְאַת ה׳ (שׂוֹנְאֵי) רָע״. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: מַהוּ לְמֵימְרָא לֵיהּ לְרַבֵּיהּ לְמִשְׂנְיֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: אִי יָדַע דִּמְהֵימַן לְרַבֵּיהּ כְּבֵי תְרֵי - לֵימָא לֵיהּ, וְאִי לָא - לָא לֵימָא לֵיהּ. רש"י שם מותר לשנוא אותו - הרואה דבר ערוה בחבירו יחידי אע"פ שאינו רשאי להעיד מותר לשנאתו: פסקי תוספות על בבא מציעא קכ״ו ראה בחבירו דבר ערוה מותר לשנאותו: מסילת ישרים פרק יט קה -עד הסוף וְזֶה פָּשׁוּט כִּי מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת חֲבֵרוֹ אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִסְבֹּל שֶׁיִּרְאֶה מַכִּים אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ מְחָרְפִים אוֹתוֹ וּבְוַדַּאי שֶׁיֵּצֵא לְעֶזְרָתוֹ, גַּם מִי שֶׁאוֹהֵב שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ לֹא יוּכַל לִסְבֹּל וְלִרְאוֹת שֶׁיְּחַלְּלוּ אוֹתוֹ חָס וְשָׁלוֹם וְשֶׁיַּעַבְרוּ עַל מִצְוֹתָיו. וְהוּא מָה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כ"ה): עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם, כִּי אוֹתָם שֶׁמְּהַלְּלִים רָשָׁע בְּרִשְׁעָתוֹ וְלֹא יוֹכִיחוּ עַל פָּנָיו מוּמוֹ, הִנֵּה הֵם עוֹזְבֵי הַתּוֹרָה וּמַנִּיחִים אוֹתָהּ שֶׁתִּתְחַלֵּל חָס וְחָלִילָה, אַךְ שׁוֹמְרֶיהָ הַמִּתְחַזְּקִים לְהַחֲזִיקָהּ וַדַּאי שֶׁיִּתְגָּרוּ בָּם לֹא יוּכְלוּ לְהִתְאַפֵּק וּלְהַחֲרִישׁ, וְאָמַר הקב"ה אֶל אִיּוֹב (איוב מ':י"ב-י"ג): הָפֵץ עֶבְרוֹת אַפֶּךָ רְאֵה כָל גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם טָמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ בַּטָּמוּן, כִּי זֶהוּ תֹּקֶף הָאַהֲבָה שֶׁיּוּכַל לְהַרְאוֹת מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת בּוֹרְאוֹ בֶּאֱמֶת, וְאוֹמֵר (תהילים צ"ז:י'): אֹהֲבֵי ה' שִׂנְאוּ רָע. 2. רמב"ן דברים כב א לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים, זוֹ מִצְוָה מְבֹאֶרֶת, שֶׁאָמַר בַּתּוֹרָה (שמות כג ד) כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ, וְהוֹסִיף בְּכָאן לֵאמֹר נִדָּחִים. שני לוחות הברית, תורה שבכתב, כי תצא, תורה אור נ׳ להקים משא לאדם או לבהמה, שנאמר (דברים כב, ד) הקם תקים עמו. (הגה"ה, קימה יש לך עמו שיקום לך סוכת דוד הנופלת, עזוב מה שבלבך תעזוב לשון עזר כמו ויעזבו את ירושלים). ולהוריד את המשא, שנאמר (שמות כג, ה) עזוב תעזוב עמו. טעמי מצות אלו, לכוף יצרו, אף על פי שהוא שונאו, חומל עליו ומצטער בצערו ומשתדל להצילו. ואמר עמו, כלומר לעצמך אתה מציל שתעזר גם אתה מדה כנגד מדה, ואפילו אוהב לפרוק ושונא לטעון, מצוה בשונא (ב"מ לב, ב), כיון שהשלום תלוי בה דכתיב (משלי ג, יז) וכל נתיבותיה שלום, אם הקים תקים עמו ועזוב תעזוב עמו: משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י״ג:י״ד הַשּׂוֹנֵא שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה לֹא מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם הוּא אֶלָּא מִיִּשְׂרָאֵל. וְהֵיאַךְ יִהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל שׂוֹנֵא מִיִּשְׂרָאֵל וְהַכָּתוּב אוֹמֵר (ויקרא יט יז) "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ". אָמְרוּ חֲכָמִים כְּגוֹן שֶׁרָאָהוּ לְבַדּוֹ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וְהִתְרָה בּוֹ וְלֹא חָזַר הֲרֵי זֶה מִצְוָה לְשָׂנְאוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה אִם מְצָאוֹ נִבְהָל בְּמַשָּׂאוֹ מִצְוָה לִטְעֹן וְלִפְרֹק עִמּוֹ וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ נוֹטֶה לָמוּת שֶׁמָּא יִשְׁהֶה בִּשְׁבִיל מָמוֹנוֹ וְיָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה. וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל. בֵּין רְשָׁעִים בֵּין צַדִּיקִים. מֵאַחַר שֶׁהֵם נִלְוִים אֶל ה' וּמַאֲמִינִים בְּעִקַּר הַדָּת. שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג יא) "אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה". תוס פסחים קיג "מה כפיית יצר שייך כיון דמצוה לשנאתו?". כיון שהוא שונאו גם חבירו שונא אותו דכתיב (משלי כז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ובאין מתוך כך לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר" תרגום אונקלוס שמות פרק כג פסוק ה: "ארי תחזי חמרא דסנאך רביע תחות טועניה ותתמנע מלמשקל ליה, משבק תשבוק מא דבלבך עלוהי ותפריק עמיה".

czcams.com/video/gvHTL_e2pKk/video.html

יש להתעורר , להתאחד , לאהוב אחד השני , לא להכפיש ,לשתוק וידום אהרון , להתפלל לשם כל הזמן

czcams.com/video/F27EFYIn_0g/video.html

czcams.com/video/-VeLUUdkpDE/video.html

czcams.com/video/AGM1QeQINO4/video.html

אךךך אבא תרחם😢

ישר כוח

תבורכו

וואו איזה שיעור מרתק! תודה רבה❤

פעם שניה שאני שומעת את השיעור הזה. פשוט מרתק

צדקה תציל ממוות

צריך שהמציאות תהיה כמו בטלנובלות

צריך שהמציאות תהיה כמו בסרטים, סדרות הטלוויזיה, משחקי המחשב ומשחקי הווידאו

אני בעד הסיינטולוגיה

אני בעד החוק האזרחי

אני בעד תחרות במשק

אני בעד אנרכיזם ובעד ליברליזם

משה פייגלין צריך להיות ראש הממשלה

אתה צודק אתה צדיק תמשיך ככה ❤❤❤❤❤

החרדים עשו מצדקה ביזנס

תודה רבה עבור השיעור. אם מתקשרים בלי סוף מכל מיני קרנות המבקשים צדקה אני צריך להתייחס לכל אחד מהם? לתת את הפרטים של אשראי? או פה צריכה להיות הנהגה אחרת לעומת אלו שמבקשים בתחנת דלק?

אתה אגואיסט? מקורות: דברים ט"ו ז'-י"א כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לוֹ, וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-יִהְיֶה דָבָר עִם-לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת-הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְלֹא תִתֵּן לוֹ; וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל-ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ: כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ. טור, יורה דעה רמ״ז הלכות צדקה מצות עשה ליתן צדקה כפי השגת ידו ומאד מאד צריך אדם ליזהר בה יותר מכל מצות עשה כי איפשר שיבא לידי שפיכות דמים שימות העני המבקש אם לא יתן לו מיד כההיא עובדא דבן זומא וכמה פעמים נצטוינו בה בעשה ועוד יש לא תעשה למעלים עיניו ממנה שנא' (דברים טו) לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון וכל המעלים עיניו ממנה נקרא בליעל וכאילו עובד ע"ז. דיבור רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכות ד-ה הלכה ד: כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע, אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה. אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו, שנאמר: "אִם 7לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן" (איוב ל כה). ומדבר לו דברי תחנונים ונחומים, שנאמר: "ולב אלמנה ארנין" (כט טו). מאירי בבא בתרא דף ט: "ובלבד שאין ידו משגת" לא היה בידו ליתן - אין כאן עברה על לאו ועשה, ומכל מקום יפייסהו בדברים וְאֲמָרים ניחומים. ויקרא רבה לד טו פרשת בהר - נתינה בדיבור ושכרה "ותפק לרעב נפשך" (ישעיהו נח י) - אמר רבי שמעון בן לקיש: אם אין לך ליתן לו, נחמו בדברים, אמור לו: תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך. שידוך רש"י לו. זוֹ אִשָּׁה וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית ב') אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ (ספרי): ספר החינוך סח שורש המצוה שרצה האל להיות ברואיו מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים, כי היא מידה משובחת. ומתוך הכשר גופם במידות הטובות יהיו ראויים לקבלת הטובה, כמו שאמרנו שחלות הטוב והברכה לעולם על הטוב, לא בהפכו. ובהטיב השם יתברך לטובים, ישלם חפצו שחפץ להטיב לעולם. דיני המצוה כגון איזה עני קודם במצוה זו והאזהרות הרבה שהזהירונו זכרונם לברכה עליה, שאמרו (שם) שהאדם מורחק ונמאס ונתעב ונאלח ומשוקץ, עד שקרוב להיות מיאוסו כמיאוס עבודה זרה, מצוה תעח - לא להקשיח את הלב ולמנוע צדקה מאביון שלא נמנע החסד והצדקה מאחינו בני ישראל וכל שכן מן הקרובים, בדעתינו חולשת עניינם ויש בנו יכולת לסעדם. ועל זה נאמר "לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון" (דברים טו, ז), כלומר אל תשליט עליך מדת הכילות והנבלה, אבל הכן לבבך על כל פנים במידת הנדיבות והחמלה. ואל תחשוב שיהיה לך בדבר חסרון ממונך, כי בגלל הדבר ההוא יברכך השם, דרך ה פרק ב בתכלית הבריאה "הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו." טור יורה דעה רמז וכל הזהיר בה מעידה עליו כי הוא זרע ברך ה' דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנא' (ישעיה נד) בצדקה תכונני ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה בבא בתרא ט: וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַאי דִּכְתִיב: ״רוֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד״? מִשּׁוּם דְּרוֹדֵף צְדָקָה - יִמְצָא צְדָקָה?! אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כׇּל הָרוֹדֵף אַחַר צְדָקָה - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת וְעוֹשֶׂה בָּהֶן צְדָקָה. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ בְּנֵי אָדָם הַמְהוּגָּנִים לַעֲשׂוֹת לָהֶן צְדָקָה, כְּדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שְׂכָרוֹ.

מדהים

אתה תמיד תותח❤ הפעם שומעים ב"ה במיוחד כשמגביר קולך-תדאג שישמעו תמיד🙏

תודה רבה.הסיפו על הנזיר הוא הפוך,לרב אריה לווין היתה שאלה והוא בא לשאול את הרב קוק והרב אמר לו תשאל את הנזיר והרב אריה סיפר שב אל הנזיר וישב מולו ושניהם שתקו ואחרי כמה זמן הרב אריה קם והלך ואמר שקיבל את התשובה.כתוב את זה אם אני לא תועה בספר איש צדיק היה

הרב קוק הוא זה שאמר אני מהדיף לשגות באהבת חינם ולא בשינאת חינם

לענ'ד, הרב הנזיר היה חבר של הרב מרדכי אליהו זצ'ל

חזק וברוך

החיילים שלנו בסוף זה אנחנו הספרדים ונמאס לנו להיות סוג ב זאת הזדמנות אחרונה לפני תוכנית ההתנקות מהאשכנזים

זה מלחמת אשכנזים ואשכנזים מה לנו ולכם האשכנזים הדפקטים הגיזענים מדינת אפרטהייד

ניכרים הם דברי חוכמה אשר יוצאים מהלב ונכנסים ללב השומע!!!! יישר כח גדול🫶🏻🫶🏻🫶🏻🇮🇱🇮🇱🇮🇱 עם ישראל עוד יקבל פני משיח💎💎💎 בקרוב מאוד מאוד

תפסיק לספר סיפורים מקורות: דברים ז יב - טו: היָ֣ה ׀ עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃וַאֲהֵ֣בְךָ֔ וּבֵרַכְךָ֖ וְהִרְבֶּ֑ךָ וּבֵרַ֣ךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֣ וּפְרִֽי־אַ֠דְמָתֶ֠ךָ דְּגָ֨נְךָ֜ וְתִירֹֽשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ שְׁגַר־אֲלָפֶ֙יךָ֙ וְעַשְׁתְּרֹ֣ת צֹאנֶ֔ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ׃בָּר֥וּךְ תִּֽהְיֶ֖ה מִכׇּל־הָעַמִּ֑ים לֹא־יִהְיֶ֥ה בְךָ֛ עָקָ֥ר וַֽעֲקָרָ֖ה וּבִבְהֶמְתֶּֽךָ׃ בכור שור, דברים ז יג: ואהבך וברכך והרבך. שעתה יוסיף אהבה על אהבתכם: קיצור בעל הטורים דברים ז יג: ואהבך בזכות אברהם שנא' בו זרע אברהם אוהבי: ישעיהו מא ח וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי. ליקוטי מוהרן רפ"ב: אֵצֶל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ, וִישַׂמַּח אֶת נַפְשׁוֹ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ אֵיזֶה דָּבָר טוֹב, וּכְמוֹ כֵן צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ עוֹד, לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה דָּבָר טוֹב, וְאַף שֶׁגַּם אוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב הוּא גַּם־כֵּן מְעֹרָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה, עִם כָּל זֶה יוֹצִיא מִשָּׁם גַּם־כֵּן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה. וְכֵן יְחַפֵּשׂ וִילַקֵּט עוֹד הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (במאמר ויהי מקץ בסי' נ"ד), בְּחִינַת מְנַגֵּן בִּכְלֵי זֶמֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁמְּלַקֵּט הָרוּחַ טוֹבָה מִן הָרוּחַ נְכֵאָה עַצְבוּת רוּחַ כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּמַעֲשָׂיו הָרָעִים, שֶׁרוֹאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מְאֹד מִן הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, אֲזַי עַל־פִּי רֹב אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל מֵחֲמַת זֶה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו כְּלָל, מֵחֲמַת גֹּדֶל הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה וְהַכְּבֵדוּת שֶׁנּוֹפֵל עָלָיו, עַל־יְדֵי שֶׁרוֹאֶה גֹּדֶל עֹצֶם רִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. שמירת הלשון ב יט אָכֵן, כַּאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב נִמְצָא, שֶׁכָּל זֶה הַטָּעוּת שֶׁל מְרַגְּלִים נִמְצָא גַּם אֶצְלֵנוּ מִין יֵצֶר הָרָע זֶה… וְהִנֵּה יָדוּעַ, שֶׁדֶּרֶךְ הַיֵּצֶר לְהִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו, וּלְכָךְ הוּא יוֹשֵׁב עַל שְׁנֵי מַפְתְּחֵי הַלֵּב (ברכות ס"א.).. הוּא מַפִּיל עַצְבוּת בְּלֵב הָאָדָם, וְחוֹשֵׁב שֶׁזּוֹ הַמִּצְוָה אוֹ הָעִנְיָן אֵין נָאוֹת לוֹ, וְרַק לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הוּא, אֲבָל לֹא לִקְטַנִּים כָּמוֹהוּ, וּמוֹלִיד בְּרַעֲיוֹנָיו פְּעֻלּוֹת מְגֻנּוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה בִּימֵי קֶדֶם, וְאַף שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים הִתְחָרֵט וְהִתְמַרְמֵר עַל זֶה, דָּבָר זֶה מַשְׁכִּיחוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַזְכִּירוֹ רַק בְּדָבָר שֶׁנָּאוֹת לוֹ לְעִנְיָנוֹ לְשִׁיטָתוֹ כְּדֵי לְהַקְטִינוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ בְּדַעְתּוֹ, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ שׁוּם תְּשׁוּקָה לַמִּצְוָה הַהִיא. וְעַל הַטַּעֲנָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, שֶׁהַבְטָחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּנְתִינַת הָאָרֶץ הִיא דַּוְקָא אִם נִהְיֶה צַדִּיקַים, הִיא טָעוּת מֵעִקָּרָהּ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מְדַקְדֵּק עַל הָאָדָם לוֹמַר: אוֹשִׁיעֲךָ רַק בְּאֹפֶן שֶׁתִּהְיֶה צַדִּיק, רַק אוֹמֵר לוֹ: לֹא אוֹשִׁיעֲךָ אִם תִּהְיֶה מוֹרֵד, חַס וְשָׁלוֹם, וְלָזֶה סִיְּמוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב וְאָמְרוּ (שם ט'): "אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ". וְכָל זְמַן שֶׁאֵין אָדָם מוֹרֵד בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲקֹר מִצְוֹתָיו בְּכַוָּנָה, יוּכַל לְקַוּוֹת לְכָל טוֹב. .. אֲבָל אִם אֵינֶנּוּ מוֹרֵד, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְמַעֲלָה בְּאֹפֶן הַיּוֹתֵר נַעֲלֶה. משנה תורה, הלכות תשובה ב ד מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה לִהְיוֹת הַשָּׁב צוֹעֵק תָּמִיד לִפְנֵי הַשֵּׁם בִּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים וְעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּפִי כֹּחוֹ וּמִתְרַחֵק הַרְבֵּה מִן הַדָּבָר שֶׁחָטָא בּוֹ וּמְשַׁנֶּה שְׁמוֹ כְּלוֹמַר אֲנִי אַחֵר וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אוֹתָן הַמַּעֲשִׂים וּמְשַׁנֶּה מַעֲשָׂיו כֻּלָּן לְטוֹבָה וּלְדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְגוֹלֶה מִמְּקוֹמוֹ. שֶׁגָּלוּת מְכַפֶּרֶת עָוֹן מִפְּנֵי שֶׁגּוֹרֶמֶת לוֹ לְהִכָּנַע וְלִהְיוֹת עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ: משנה תורה, הלכות תשובה ז ד וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם:

חמוד

פשוט מדהים!!! תודה

❤

חזק וברוך 👏🙏

איפה ההמשך??

אז מה התשובה?

החורבן הגדול הוא שאנחנו תכנית יכולים לבנות את בית המקדש ובגלל כל מיני תירוצים לא עושים זאת ולא פועלים למען זה

Thank you

מקורות: שו"ע או"ח תקנ"ט ד: אין אומרים תחנון (ולא סליחות) בתשעה באב, ואין נופלים על פניהם משום דמקרי מועד. דברים כח, מז: תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֨דְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל׃ חגיגה ה: וְהָאָמַר רַב פָּפָּא: אֵין עֲצִיבוּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עוֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ״ פסחים קיז. ״מִזְמוֹר לְדָוִד״ - מְלַמֵּד שֶׁאָמַר שִׁירָה וְאַחַר כָּךְ שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה. לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה, לֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. רבי חיים ויטאל בשער הקדושה: "העצבות גורמת מניעת העבודה מקיום המצוות ובטול עסק התורה וכוונת התפלה ומבטל מחשבה טובה לעבוד את ה', והוא שער גירוי הסתת היצר הרע" תניא חלק א כו: ברם, כגון דא צריך לאודעי כלל גדול. כי: כמו שנצחון לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה, הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו, ככה ממש בנצחון היצר, אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות, הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות, הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם. בבא מציעא פה. דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר: "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. איכה א טו: קרא עלי מועד לשבור בחוריי יומא ט: מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן מִפְּנֵי מָה חָרַב - מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בּוֹ: עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם רבי יצחק עראמה עקידת יצחק מהדורת דעת עמוד 117: מיאוס הארץ ההיא… הוא העניין אשר עמד עלינו לכלותינו בכל הדורות, ובעבורו גלינו מעל ארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתינו, והיינו חרפה לשכנינו, ולעג וקלס לסביבותינו, ואין שום מבוא לשוב אל שלמותנו - כי אם בשובה אלינו” ההחסיד יעבץ: והיא בעיני הסיבה היותר גלויה וחזקה לכל השמדות המופלגות הגדולות והמבהילות אשר מצאנו בגלות בכל מקומות פזורינו, על צווארינו נרדפנו ולא הונח לנו, לפי שיצא האבל הלז מליבנו, בהיותינו שוקטים בארץ [העמים], שכחנו את ירושלים, על כן כמת מלב נשכחנו´. שפת אמת, כי תבוא, תרנ"ג: שכל השמחה הוא מבית המקדש 'שהשמחה במעונו'. ובזמן המקדש השמחה היתה בשלימות. ועתה זוכין אל השמחה ע"י האבילות של בית המקדש … ואמרו חז"ל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמת ירושלים". מורה נבוכים ח"ג סוף פרק מא: כי לאבלים נחת בבכייתם ועוררות אבלם עד כלות כוחותיהם הגופניים, מלסבול אותו המאורע הנפשיי, כמו שיש לבעלי השמחה נחת במיני השחוק. ולפיכך חננתה התורה (לשבויה היפת תואר) ואיפשרה לה זאת עד שתלאה מן הבכי והאבל ברכות לב: "דרש רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמר: (איכה ג, ח) 'גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי' ואע"פ ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו שנאמר: (תהלים לט, יג) 'שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש'" בבא מציעא נ"ט. כל השערים ננעלו ונסגרו, ושערי דמעות לא ננעלו" תניא חלק א כו: ומה שכתוב (משלי יד כג): "בכל עצב יהיה מותר", פירוש, שיהיה איזה יתרון ומעלה מזה - הנה, אדרבה, מלשון זה משמע, שהעצב מצד עצמו אין בו מעלה, רק שיגיע ויבא ממנו איזה יתרון. והיינו השמחה האמיתית בה' אלהיו, הבאה אחר העצב האמיתי לעתים מזומנים על עונותיו במר נפשו ולב נשבר. סנהדרין קד: אמר רבא (רבה), אמר ר' יוחנן: בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן? בשביל מרגלים, שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. משלי יד כג: "בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר. זכריה ח יט: ”כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.

כשרב חשוב ( הרב שלום כהן) אומר שהתקווה הוא שיר מטומטם וכיפה סרוגה זה עמלק. ורב חשוב אחר (האב עובדיה יוסף) אומר שהמורים מטומטמים כי הם מלמדים את תלמידי ישראל לימודי חול. ועוד התבטאויות רבות כאלה ואחרות.. זה גורם לשינאת חינם בעם אאכ יש לך תירוץ מתפתל להסביר את עומק הנסתר בדיברי הרב

אתה לא מבין כלום ממה שאתה מדבר או שאינך דובר אמת. הציבור החרדי נגד גיוס גם למי שלא לומד תורה.

שמעתי את ח"כ גפני צועק לפני שנה, בטלוויזיה! "אלף לצבא ואלף לתורה...! אבל בזמן מלחמה - זה מצב אחר!" אז - כולם מתגייסים!! אז הגיע זמן מלחמה. נו??? ומה קרה???

חכמה גדולה בדבריך