שוב מוזר לשתף הרבה אנשים בדברים אישיים. שנה עברה מהיום בו הלכת מאתנו, השארת אותנו עם שמיים עוטי ערפל. שנה של אבל, כאב וגעגוע. השיר הזה שכלכך אהבת לשיר בסעודה שלישית, שבה השמש יורדת ומתחיל להחשיך, תמיד שיקף לי את הביטחון שלך, האופטימיות היכולת לראות גם במציאות של שקיעה את הזריחה שתבוא אחריה. גם בלכתך השארת לנו רסיסי חיים של נשמה שהאירה ומאירה כל רגע, כך שאפילו בזמנים חשוכים יש אור נעים שמחזק, דואג ונותן כוח להוסיף עוד מאותו אור שהשארת לנו.
בזמן הזה של ל"ג בעומר אבא כתב פעם :
הדלקת המדורה צריכה לעורר אותנו בראש ובראשונה לשאלה:
"איפה נמצאת האש שלנו בחיים? ומה מדליק לנו את הנשמה?"
טרדות החיים מכבות את האש הטבעית הדולקת בנשמה של כל אחד ואחד.
אנו צריכים לחזור ולהדליק את האש הזאת שתעלה מאליה.
אבא, עד היום אתה הדלקת לי את הנשמה, ולא רק לי אלא להמון אנשים שהיו סביבך, ועד היום אני מחפש משהו שיעשה את אותה פעולה. לכם, האנשים שבחרתי לשתף איתם את השיר הזה אני אומר, בואו תצטרפו לאלו המאירים את הנשמה של סובביהם, כאבות, אימהות, חברים, בני זוג, ילדים ואפילו סתם אנשים ברחוב. פשוט תאירו!
לזכר אבי הרב נתנאל בן יהודה זצ"ל